והתבונן בתשוב' השם יתברך שלא קרא את דברי ירמיהו תפלה ולא הוכיחו על שהתפלל כנגד מה שצוה אבל א"ל בתשובתו אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה והנה זכר משה ושמואל לפי שהיו שניהם לוים ונביאים כירמיהו, וגם לפי מעלתם וקרבתם אל האלקים כמו שאמ' משה ואהרן בכהניו ושמוא' בקוראי שמו (תהלים צט, ו) כלומר אע"פ שמשה ושמואל שהיו כל אחד בדורו גדולי הנביאים יעמדו לפני על זה לא ישיבו את חמתי מעל בני ישראל ולא ישנו את רצוני במה שחשבתי לעשות וזהו אין נפשי אל העם הזה כי כבר נגזרה עליהם גזרה והגזרה היא מ"ש מיד שלח מעל פני ויצאו רוצה לומר לשלחם מעל פניו ושיצאו מהארץ הקדושה, (ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא רצה לומר לתכלית מה תהיה יציאתנו אמור אליהם בביאור כה אמר ה' אשר למות למות רוצה לומר שקצתם ידונו למות בדבר ומקצתם ימותו בחרב האויבים ומקצתם ימותו ברעב והנשארים בהם ילכו בשבי, וכבר אמרו חז"ל והוא האמת שכל המאוחר בכתוב הזה קשה מחבירו כי הרעה היותר קלה מאלה היא מיתת הדבר וכמו שכתוב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (שם קטז, טו), קשה ממנו מכת החרב שהיא בידי אדם, וקשה ממנה הרעב שנאמר טובים היו חללי חרב מחללי רעב (איכה ד, ט), וקשה שבכולם היא השביה לפי שכולהו אית ביה מות וחרב ורעב, גם יראה מענין העונשים האלה שזכר המות ראשונה כנגד הבנים הקטנים, וכנגד האנשים הלוחמים עם האויבי' אמר חרב, וכנגד האנשים הבאים במצור שלא ילחמו עם האויב זכר הרעב, ועל הנשארים והנמלטים מהם הבאים לידי האויבים אמר לשבי, וזכר עוד שמלבד המות והחרב והרעב והשבי הנה עוד יענשו בד' מיני פורעניות לפי שהמתים מהם לא יהיו ניתנים לקבורה וכמו שאמר למעלה ואין מקבר להמה, וזהו (ג) ופקדתי עליהם ארבעה משפחות שהם ד' מיני עונשים שקיבלו במיתתם האחד הוא החרב להרוג, והב' הכלבים לסחוב כי דרך הכלבים לגרר הנבילה באוכלם אותה, והג' את עוף השמים לאכול כי ירדו העופות לאכול מגופם ונבלתם, והד' היא שתבוא בהמת הארץ להשחית כי הבהמה שור או כשב או עז לא יאכלו נבלת האדם אבל ירמסוה וישחיתוה, (ד) ובזה האופן אתן אותם לזעוה וגומר, ואומרו בגלל מנשה בן חזקיהו יראה קשה כי הם בעונותם נמקו לא בחטאת מנשה בלבד כי איך יהיה מהמשפט האלהי שכל בני יהודה יענשו בעבור מנשה שהיה רשע והיה ראוי שהנפש החוטאת היא תמות, והנה יאשיהו שבא אחריו שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו, אבל אמתת הענין הזה הוא שהיה כל הרעה הזאת ביהוד' מפני מה שלמדו ממנשה מלכם לעבוד ע"ז בירושלם כי הוא לימד בפרסום הפשע ההוא אל כל עם יהודה ויושבי ירושלם והוא היה מלמד אותה עבירה לבני יהודה והם נאחזו בה ונענשו, אם כן על עונותם ומעשיהם שלמדם מנשה לא על העון אשר עשה מנשה בעצמו כי אין ראוי שיפורש בגלל מנשה בגלל מה שהוא חטא בעצמו אלא בגלל מה שהוא למד בירושלם, ולכן צדק המאמר הזה עם היות שעשה מנשה תשובה יען קודם לכן הסית והדיח את כל בני יהודה וירושלם בתועבותיו והם לא עשו תשובה עמו, (ה) ועל זה אמר מי יחמול על ירושלם מי ינוד וינחם אותך בעת צרתך ומי יתקרב לך לשאול לשלום, (ו) כי הנה את סבבת כל חרבונך ורעתך לפי שנטשת אותי ועזבת עבוד' מקדשי, ומפני זה בהכרח תלכי לאחור ולא לפנים כי כאשר נטשת אותי נטיתי אני ידי עליך להשחיתך וכמה פעמים חזרתי מגזרתי ונחמתי מהרעה ועתה נלאתי הנחם כלומר נלאתי מלגזור גזרות כנגדם ולהנחם מהם, (ז) ובעבור זה אזרם רוצה לומר אפזר אותם בשערי הארץ שאפיצם בכל קצוות הארץ באופן שאשכל מהם ואאבד את עמי, ואומרו עוד מדרכיהם לא שבו רוצה לומר אם שכלתי ואבדתי את עמי לא היה זה להם בעבור חטאת מנשה שעשה בעצמו כ"א מפני שאחזו הם בדרכיו ולא שבו מהם והותרה בזה השאלה השלישית.