זה הכתוב שבא בתורה והוא אומר הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו'. המפרשים כתבו שהרב בפרק הזה יפרש הנה אנכי שולח מלאך לפניך על הנביא אשר יקום בכל דור ודור אחרי מות משה ושקראהו מלאך ע"ד וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, כי הנביא יקרא מלאך לפי שהוא שליח האל. אבל הדעת הזה הוקשה לי מאד לפי שבפרק ז' מזה החלק דבר הרב מן השכלים הנבדלים שהם בחיריים במה שיעשו והביא ראיה על זה מאמר השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו שנאמר בזה המלאך, והוא המורה שהרב יפרש המלאך הזה על השכל הנבדל לא על הנביא, ואין לנו שנאמר כדברי המפרשים שנקרא הנביא בשם שולחו מלאך, כי הנה יתחייב ג"כ שיקרא הנביא בשם ה', אחר שהוא שלוחו ע"י אמצעי. ועוד קשה לזה הדעת מ"ש הרב בכאן ז"ל ואמנם ענין זה המאמר שהוא ית' הודיעם שיקים להם נביא שיבואהו המלאך וידבר עמו וכו' כמו שביאר במשנה תורה, והנה א"כ יפרש הרב המלאך הנזכר כאן על השכל הנבדל שידבר לנביא לא על הנביא עצמו, וכל זה ממה שיורה שלא כיוון הרב לפרש שם מלאך הנזכר בכתוב הזה על הנביא כי אם על המלאך שידבר לנביא, ולכן אמר זה הכתוב שבא בתורה הנה אנכי שולח מלאך לפניך שציוה הש"י לישראל שישמרו מפניו וישמעו בקולו, אין ראוי שיובן שהעם כלו יראו המלאך וישמעו דבריו ואזהרתו, כי המלאך לא יראה כי אם לנביאים ברוח נבואתם אשר יצטרכו ההכנות כמו שזכר, והעם כלו לא היה אפשר שיהו מוכנים לשיגיעו למעלת הנבואה ושיראו המלאך וישמעו בקולו, אבל ענין זה המאמר ר"ל כללות כוונתו, להודיע שאחרי מות משה יקומו בישראל נביאים שיראה המלאך אליהם וידבר עמהם ועל זה נאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך והוא המלאך מיכאל שידבר לנביא ולכן צוה שישמעו בקולו ולא ימרו את פיו, וזה כמה שיצוה אותם הנביא שהוא בדברו ובמצותו. הנה א"כ לא פי' הרב הנה אנכי שולח מלאך לפניך הנביא, ולכן לא אמר פירושו מה שהתבאר במשנה תורה, לפי שהוא לא יפרש שם מלאך זה על הנביא. אמר עניינו כלומר כוונת המאמר הוא מה שהתבאר במשנה תורה שהשם אמר למשה במעמד הר סיני, ויראה שלא לצורך, כי היה די כשיאמר עניינו מה שהתבאר במשנה תורה נביא אקים להם, אבל באמת הרב אמר זה כדי להביא הכרח על דעתו, והוא ששם במשנה תורה אמר ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחרב ביום הקהל וגו' ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו וגו', והנה לא מצאנו בספור המעמד שיאמר הקב"ה למשה זה בפרשת וישמע יתרו ולא בפרשת ואתחנן והוא ממה שיורה שהענין ההוא נכלל בזה המאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך שנאמר לו למשה במעמד הר סיני. והביא הרב ראיה על שהכוונה כפי מה שאמר מאמרו השמר מפניו ושמע בקולו כי אין ספק שזו הצוואה לא היתה למשה בפרט כי אם לישראל כלם:
והמון בני אדם כו'. עד שיצטרך הקב"ה שלא ימרוהו, והוא ממה שיוכיח שהיו הדברים מגיעים לנביא ששמעו בקולו לפי שמלאך ה' דבר בו. ולפי שלא יחשוב אדם מדברי הרב שהוא יפרש הנה אנכי שולח מלאך על הנביא ושקרא את הנביא מלאך כמו שפירשו הרלב"ג בפי' התורה אשר לו, הנה מפני זה כתב הרב עוד ואמנם ענין זה המאמר שהוא ית' הודיעם שיקים להם נביא שיבואהו מלאך לדבר עמו, הנה א"כ ביאר הרב שהמלאך הוא ידבר לנביא לא שיקרא הנביא מלאך. ולפי שיקשה לזה למה באה הפרשה ההיא ר"ל הנה אנכי שולח מלאך לפניך אחר פרשת אלה המשפטים ועשרת הדברות ששמעו בסיני עד שמפני זה כתב רש"י כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם לא אעלה בקרבך, לזה אמר הרב ואמנם זה כלו להודיע להם שזה המראה הגדול שראיתם במעמד הר סיני אינו ענין מתמיד עמכם, ר"ל ואמנם הידיעה הזאת מהנה אנכי שולח מלאך לפניך באה בסוף במעמד הנבחר, כדי להודיע לישראל שאותו המראה הגדול אשר ראו במעמד הר סיני, והוא הקול האלהי אשר שמעו לא יהיה מתמיד עמהם, ולא יהיה עוד בעתיד כמותו, ולא לבד כמו הקול האלהי אשר שמעו בסיני אבל ג"כ לא יהיה תמיד לא אש ולא ענן שהם שאר הדברים הנסיים שהיו שמה, כי לא יהיה עוד עמהם:
ואמנם יכבוש לכם הערים וישקיט לכם הארץ כו' תבואהו נבואה ע"י מלאך ודעהו. הנרבוני פי' על ידי המלאך הוא המדמה המראה למלאך, וכן כתב האפודי ע"י מלאך ר"ל באמצעות הכח המדמה, ולפי דבריהם ג"כ שלא נבדלה נבואת משה משאר הנביאים מפאת הנותן שהוא השכל הנבדל כי כלם לדעתו יהיה על ידי מלאך, אבל יהיה ההבדל מפאת המקבל, שהנביאים כלם יקבל בהם השפע הכח השכלי והמדמה, ומשה היה מקבל השכל בלבד מבלתי המדמה. ואמנם שזה הוא דעת הרב התבאר לך ממה שכתב בפמ"ה מזה החלק ז"ל, ואולי תקשה עלי ותאמר כבר מנית במדרגת הנבואה שיהיה הנביא שומע הדבור מהשם כישעיהו ומיכיהו ואיך יהיה זה ויסודנו שכל נביא (ישמע) אמנם שמע הדבור באמצעות מלאך אלא מרע"ה הנאמר בו פה אל פה אדבר בו, דע שהענין כן ושהאמצעי הנה הוא הכח המדמה שהוא אמנם שמע שהשם דבר אתו בחלום של נבואה. ומשה מעל הכפורת מבין שני הכרובים מבלתי השתמש בכח המדמה, ואם היה זה כן שהבדל משה מהנביאים הוא שינבא מבלתי השתמשות הכח המדמה, ושזה הוא הנרצה באמרו שנבואתו אינה על ידי מלאך, לא אדע כוונת הרב בענין הנה אנכי שולח מלאך לפניך. האם נאמר שאמר זה על הכח המדמה והשתמשו בו הנביאים בנבואתם ושהוא יהיה האמצעי, (ואומר) ואיך יאמר עליו לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום, ומה יהיה ענין אמרו השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו, ואמרו עוד כי לא ישא לפשעכם, ואיך צדקו על זה דברי הרב שאמר ואמנם ענין זה המאמר שהוא ית' הודיעם שיקים להם נביא שיבואהו המלאך וידבר עמו ויצוהו ויזהירהו, והזהירנו הש"י ממרות פי המלאך ההוא אשר יגיע לנו הנביא דברו, ואמר עוד ואמנם יכבוש לכם הערים וישקיט לכם הארץ ויודיעכם במה שתעשוהו המלאך שישלחהו לנביאכם וילמדכם מה שצריך לעשותו ומה שראוי להשמר ממנו ע"כ, מי האיש בעל שכל יוכל לפרש המאמרים האלה על הכח המדמה. ואם אמרנו שלא כיון הרב אלא להגיד שהנביאים כלם יתנבאו באמצעות השכל הפועל מבלתי מרע"ה שינבא מבלתי אמצעיות שכל נבדל, הנה יהיה סותר לזה מה שזכר בפמ"ה אשר זכרתי ואיך יתיישבו המאמרים האלו מי יתן ואדע:
והנראה אלי בזה שהרב המורה יחשוב שא"א שתבא נבואה מהאל ית' כי אם ע"י שכל הפועל, כי הוא נותן הצורות ומשפיע השכלים, והש"י הוא סבה רחוקה בדברים, אבל הסבה הקרובה בנבואה הוא השכל הפועל, האמנם כשיגבר בנבואה הכח השכלי יתדבק בשכל הפועל ההוא ויקבל ההשפעה אלהית נבדלת והכח הדמיוני לא יוכל להגשימה ולא לדמותה ולא לחקותה ולהמשילה לדבר אחר, לפי שהכח המדמה נכנע ומשתעבד והכח השכל גובר ומתדבק בנבדל וזו היא לדעתו המדרגה הגדולה מהנבואה אשר זכה אליה אדוננו מרע"ה, ועז"א פה אל פה אדבר בו, פנים אל פנים, שהרצון בו הוא מציאות במציאות מבלי אמצעי כמו שכתב הרב, ועניינו דבקות הכח השכלי עם השכל הפועל מבלי אמצעות הדמיון. ומפני זה לא היה אדוננו משה מנבא במשלים וחידות, לא זכר הכתוב בו, ולא היה רואה מלאך מדבר בו לפי שחקוי המלאך וצורתו הוא מפועל המדמה. אמנם שאר הנביאים היו נבואותיהם באמצעות הכח המדמה והוא היה אמצעי בנבואה ועל כן היו מנבאים במשל וחידה, לפי שהכח הדמיוני היה מגשים וממשל אותו השפע הנשפע אליהם, ולהיות נבואותיהם מפאת דמיונם היו רואים המלאך או שומעים דבר מלאך שאותו החקוי והצורה מורה על תגבורת הכח המדמה שהוא המחקה צורת המלאך ושמיעת דבריו, הנה א"כ לא היה ההפרש בין מרע"ה לשאר הנביאים במציאות השכל הפועל בהגעת נבואתו או לא, כי אם להיות שמה גובר הכח הדמיוני עד שיחקה צורת המלאך שמע דבריו או בזולת זה. וכאשר תדע זה תבין כוונת הרב בזה הפרק שהש"י אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך, והמלאך הזה הוא השכל הפועל שידבר לנביאים, האמנם למשה לזכות נבואתו ותגבורת כח השכל והיותו בלתי משתמש בנבואתו בכח המדמה לא היה מצייר מלאך ולא מחקה צורתו ולא שמע דבריו. והנה אחריו הודיע ששאר הנביאים לא יהיו כן לפי שיבא אליהם המלאך, ר"ל שיחקו צורת המלאך בנבואתם וקול דבריו, וזה בסבת תגבורת כחם המדמה וחולשת השכלי בנבואתם, ולזה הוצרך לומר השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם, להגיד שלא יאמרו הואיל והנביאים ממשלים משלים הם ומחקים דמיונות לא נחוש לדבריהם לכן הזהירם על זה. ולהיות כוונת הרב זאת באמת, אמר, ואמנם ענין זה המאמר שהוא ית' הודיעם שיקים להם נביא שיבואהו המלאך וידבר עמו ויצוהו ויזהירהו, והנה ביאת המלאך ודבורו הוא החקוי הדמיוני אשר יראה לנביאים לא שתהיה החדוש היות הנבואה מהשכל הפועל כ"א חקויו ושמיעת דברו. והוא אומר גם כן אחרי כן הוא המלאך שאשלחהו לנביאיהם ר"ל שיהיה מחוקה בדמיונם, וזהו היסוד אשר אמר שלא סר מלבארו, והיה זה בפירוש המשנה ובמשנה תורה כמו שאבאר בפ' הנמשך לזה, והוא שכל נביא בלתי משה תבואהו הנבואה על ידי מלאך. ואין הרצון בזה ע"י השכל הפועל, כי אם בידוע הוא שממנו תבא הנבואה, ולא ג"כ על ידי הכח המדמה, כי לא קראו בכאן מלאך, אבל שתבואהו הנבואה בחקוי המלאך, לפי שהנבואה בנבואותיהם היו מחקים אותו בצורה דמיונית כסבת תגבורת כחם המדמה כמו שזכרתי, והוא אמר ודעהו, ולכן אמר באותו סוף פרק מ"ה מה שזכרתי דע שהענין כן ושהאמצעי הנה הוא הכח המדמה כי הוא האמצעי בין השכל הפועל והכח השכל. ואין לאומר שיאמר שהנביאים לא היו כלם מחקים צורת המלאך ושמיעת דבריו, כי מהם היו רואים מלאך, ומהם רואים מדבר, ומהם מדמים היוצר יתעלה ליושב על כסא, ומהם שומעים קול מבלתי שיראו מי הוא המדבר אותם, כי הנה כל החקויים האלה כנה הרב בשם מלאך, והם כלם מפעל הכח המדמה. וכאשר תתבונן בפ"ז מזה החלק ובפמ"ה שיבא ממנו יתאמץ לך בשרשיו כל מה שזכרתי, והנה יבא בביאור לשאר פרקי הנבואה תוספת ביאור על זה: