Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 2 19

אחרי שזכר הרב בפרקים אשר קדמו והוכיח בטענות צודקות שאין לפילוסוף מופת על קדמות העולם כי אם ראיות לקוחות מטבע העולם ומהפועל ית', והראה חולשתם ובטולם עד שהוליד מזה שאין דעת הקדמות מחויב ולא דעת החידוש נמנע, התחיל בפי"ט הזה להכריע דעת החידוש על דעת הקדמות ועשה על זה טענות מטבע השמימיים ותנועותיהם, והנה נתחלק הפרק הזה לשבעה חלקים, הראשון לבאר מקום המחלוקת בין בעלי הקדמות והחידוש, והוא אם נמשך העולם ממנו ית' על דרך החיוב או על דרך הרצון והכוונה. תחלתו בראש הפרק עד אמרו, אחר הקדימי זאת ההקדמה. והשני בביאור ההקדמה הטבעית ובוכוח שעשה ממנה על צד השאלה והמענה לדעת אריסט"ו, תחלתו והוא שהחמר משותף עד אמרו, ומהנה שמע מה שאומר אותו. והשלישי בהערת הטענות שעשה הרב להכריע בריאת הגרמים השמימיים וחידושם ע"צ הרצון והכוונה, והניח אותם ע"ד השאלה והן ד' שאלות שחקר הפילוסוף עליהם בשני משמים והעולם, תחלת החלק הזה, ומהנה שמע מה שאומר וכו' עד אמרו סוף דבר שאריסט"ו. הרביעי לבאר שאריסט"ו הרגיש בחולשת מאמרו והתנצל ממנה ושהמציאות לא עזרו אבל ינגד לדעתו מה שאין כן לדעת החידוש. תחילתו, סוף דבר שאריסט"ו בלי ספק וכו' עד אמרו ויותר מבואר מזה במציאות מהתיחדות בגלגל. והחמישי בטענה חמישית יעשה הרב מהנחת הכוכבים בגלגלים קיימים ונחים מבלי תנועה, וטענה אחרת יעשה מהנחת הכוכבים בגלגל השמיני במקומות מקובצים ובמקומות מפוזרים, תחלת החלק הזה אמרו, ויותר מבואר מזה במציאות ההתיחדות בגלגל וכו' עד אמרו אמנם כשיאמין שזה כלו בכוונת מכוין שעשה כן. והששי בביאור שהשאלות האלה כלם יתבטלו עם דעת החידוש ושהוא כלו כפי החכמה שאנחנו נסכל ענינה וראיות ע"ז מן התורה ומן הנביאים, ובהיותם מסכימים עם טבע המציאות. תחלת החלק הזה, אמנם כשיאמין שזה כלו בכונת מכוין וכו' עד אמרו, ואם יאמר אומר. השביעי בביטול תשובה אחת אפשר שישוב הפילוסוף בחלופי השמים מפאת מניעיהם. תחלת החלק הזה, ואם יאמר אומר עד סוף הפרק וכו'. ואתה המעיין תן חלק לשבעת חלקי דברי הרב אלה ולבך תשית לדעתי כמו שאומר בפירושם:

כבר התבאר לך מדעת אריסט"ו כו'. דע שיסוד המחלוקת כלו בחידוש העולם או קדמותו אינו אם הסבה הראשונה ית' פועל העולם אם לא, כי הנה הפילוסוף ג"כ יודה שהעולם נמשך ממנו ית' ושהוא פעלו וכמו שיאמר הרב בפרק שלאחר זה, ולא שיתחייב העולם מהסבה הראשונה כהתחייב הצל מהגוף, ר"ל שהוא בהעדר האור, ולא כהתחייב החום מן האש כלומר שאין האש יודע במה שיחמם כי אינו בעל נפש, וגם לא כהתחייב האור מהשמש, ר"ל שעם היותו יודע במה שיאיר אין אותה ידיעה סבת האור ההוא, אבל יאמר הפילוסוף שהעולם נתחייב מהאל כהתחייב המושכל מהשכל, ר"ל שהוא ית' השכל היותר שלם שבכל השכליים והוא ציור ונימוס הנמצאות ובהשכילו עצמו נמצאים הדברים באותו השתלשלות שיבאר הרב אחר זה, ושכמו שהשכל במה שהוא שכל א"א שלא ישכיל, כן האל ית' לא סר מהיותו משכיל עצמו ולא סר העולם מהיותו מושכל ומושפע ממנו כי זהו ענין החיוב לדעתו, אמנם התורני יאמר שלא נמשך העולם מהש"י ע"צ החיוב כהמשך העלול מעלתו והמושכל מהשכל כדברי הפילוסוף אלא ע"צ היחוד והכוונה שרצה וכיון לחדש העולם אחר שלא היה וברא אותו וייחדו כרצונו וכוונתו, ולהיות זה מקום המחלוקת ועיקרו ר"ל אם נמשך העולם ממנו יתברך ע"צ החיוב או ע"צ הכוונה והיחוד, בארו הרב בתחלת זה הפרק, לפי שכל הטענות אשר יעשה אינם כי אם לבאר שהעולם נמשך ע"צ היחוד והכוונה, ונמשך מזה שהיה שם בורא שייחד וכיון כל דבר ודבר באותו אופן שהוא בו, ואריסט"ו ישתדל לסדר עניני המציאות להוכיח שהם ע"צ החיוב. והתבונן מה שאמר הרב, כבר התבאר לך מדעת אריסט"ו ומדעת כל מי שיאמר בקדמות העולם שהוא יראה שזה המציאות היה מהבורא ע"צ החיוב, כי הנה בסוף זה הפרק אמר סותר לזה שהיו אנשים ממאמיני הקדמות שיאמרו שלא נמשך העולם ע"צ החיוב כ"א ע"צ הכוונה, ואפשר להשיב ע"ז שהרב דבר כאן מדעת אריסט"ו בלבד ולכן אומרו ומדעת כל מי שיאמר בקדמות העולם ירמוז למפרשי ספריו, וזהו אמרו שהוא יראה, שמלת הוא תחזור לאריסט"ו שזכר שיראה שהמציאות נאצל ע"צ החיוב, ואמרו עוד וכן התחייב ר"ל שכן התחייב העולם מאתו ית' כמו שיתחייב העלול מעלתו כי הם מצטרפים וימצאו יחד, וכמו שלא נאמר בו ית' למה נמצא או איך נמצא כן, כלומר אחד ובלתי גוף, לפי ששאלת למה היא שאלת הסבה התכליתית כלומר לאיזה תכלית נמצא, ושאלת איך היא על הסבה הפועלת איך היה שנמצא בזה האופן ולא בזולתו. ותהיה התשובה עם הפועל אותו כפי יכולתו או כפי חכמתו ושתיהן לא יפלו על הסבה הראשונה לפי שהוא נמצא מפאת עצמו ולא מפעולת פועל ולא יבוקש לו תכלית לפי שהתכלית הוא מכוונת הפועל, כן לא יפלו השאלות האלה על כללות העולם לפי שהוא לדעתו קדמון כקדמות סבתו ויקרה לעלול בזה מה שיקרה לעלה, ולפי שהטענה הזאת תצדק בכללות לא בחלקיו, כי כבר נשאל על כל אחד מהם, למה היה ואיך היה לכן דייק ואמר הרב בעולם בכללו, והענין כלו שכללות העולם לא יפול בו ההתיחדות ולא העדר כמו שלא יפול בעלתו, עוד ביאר הרב שיתחייב מדעת החיוב שלא ישתנה דבר מטבעו לפי שאלו הדברים אינם בכוונת מכוין שיבחר וירצה בהיותם כך כי אם היו ע"צ הכוונה והרצון היו מחודשים ומפני זה כפי דעת קדמות העולם לא יהיה מקום לנסים ולנפלאות, אמנם כפי דעת התורה אין העולם בכללו או בחלקיו נמשך ממנו יתברך ע"צ החיוב כי אם ע"צ הכוונה והרצון, ולכן היו הנסים והנפלאות אפשריים לפי שהבורא את העולם כפי כוונתו אפשר שישנה המכוון ההוא בכללו או בחלקיו ויכוין כוונה אחרת אם להצדיק נביאיו ואם להציל ולהגין על עבדיו או להעניש את המורדים בו, שכל הדברים אפשריים כפי יכולת הבורא אם לא אותם שהם נמנעים מפאת עצמם, כאילו תאמר המצא שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד או שיהיה קוטר המרובע שוה לצלעו ומה שידמה לזה, ועל זה אמר הרב אמנם לא כל כוונה בסתם כי יש טבע לנמצאות קיים או אפשר בטולו כמו שנבאר, והוא בפט"ו מח"ג, וכבר חשב הנרבוני כדי להסביר פנים לבעלי התורה לתת מקום לנסים ולנפלאות ע"צ הקדמות במה שכתב וז"ל, ואומר אני שמטבע הנמצאות השנויים בקצת העתים, כי הדברים הטבעיים מאדיים לא הכרחיים ולכן לא יהיו הנפלאות מכת הנמנע אף לפי זה הדעת, ע"כ. עפרא בפומיה כי אין ענין הנפלאות שאמתה התורה מה שיעשה הטבע על המעט והזרות, כי אלה פעולות טבעיות הם ולא נפלאות, וכן קראם הפילוסוף זריות הטבע, והם לא יבואו מכח יעודי הנביא ולא לצורך ולתכלית המעשה הנדרש ואינם מהרצון והכוונה האלהות ומה לתבן את הבר, ולכן צדק מאמר הרב שהמאמין בקדמות העולם מכחיש הנסים והנפלאות ושאין מקום אליהם באמת אלא עם אמונת המשך העולם מהש"י ע"צ הרצון והכוונה. וכן כתב בפכ"ה מזה החלק וז"ל אבל אמונת הקדמות על הצד אשר יראה אותו אריסט"ו שהוא ע"צ החיוב, הנה היא סותרת הדת מעיקרה ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת לכל מה שתיחל בו התורה או תפחיד ממנו וכו' וכמו שהאריך שם ע"ז דברי אמת. האמנם מאחרוני חכמי עמנו שלימים הם אתנו הרב רבינו נסים בפי' התורה שהתחיל לעשות, והרב ר' חסדאי תלמידו בספרו לקחו בזה דרך אחר כנגד הרב באמרם שכבר היה אפשר להאמין קדמות העולם לא שהיה מהבורא ע"צ החיוב כדברי הפילוסוף כ"א בכוונה ורצון אלא שהוא ית' לא סר מהיותו רוצה ומתכוון בו ולכן היה קדמון לפי שתמיד רצה וכיון בו ותמיד היה, ולכן היה אפשר שישתנה זה הטבע ברצונו ית' ויהיו הנסים והנפלאות ברצונו, ושהדעת הזה תעמיד התורה על תילה בפינותיה וספוריה ונפלאותיה, והיינו מאמינים בו, אלא שהתורה העידה באחד מספוריה שהעולם מחודש, ואיכות בריאת הדברים, ואדם הראשון התחלת מינו, ובכלל כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ומפני זה היה הכופר בחידוש העולם ככופר באחד מספורי התורה שעם היותו מרי גדול ואין לו חלק לעוה"ב, הנה אינו כופר בתורה לפי שאין החידוש פנה ויסוד התורה כלה, כיון שכבר יהיה מקום לאמונת הקדמות עם הכוונה והרצון וישאר אפשרות הניסים ואמתת ספורי התורה ופינותיה כמו שהם. ואמרו שעל זה שאל רבי יצחק שאלה באמרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם וכו', כמו שהביא רש"י בתחלת פירושו, לפי שאין אמונת החדוש גם לדעת הרב המורה במספר עיקרי הדת אשר זכר. וחוץ ממעלת תורתם אין הדבר כמו שחשבו, לפי שהדעת הזה שאמרו שאפשר להאמין הקדמות עם הכוונה והיחוד כבר זכרו הרב בשם אחרוני הפילוסופים ואמר שהם החליפו מלת החיוב והשאירו ענינו ושלא תפול הכוונה וההתיחדות באמת אלא לענין בלתי נמצא ואפשר מציאותו כמו שכיון וייחד ואפשר שלא ימצא כן, כמו שתראה בפ' שאחר זה שעם אמונת החיוב תבטל בהכרח אמונת ספורי התורה ונפלאותיה ושרשי מצותיה, ולכן היתה אמונת חידוש העולם פנה ויסוד שכל התורה תלויה בה, וכבר בארתי אני בפ"ח ממאמר ראש אמנה אשר עשיתי בעיקרי הדת שהרב מנה חידוש העולם עיקר ושהוא נכלל במה שאמר בעיקר הרביעי שהאחד הנזכר הוא קדמון באמת וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו וזאת היא פנת החידוש, והראיה המוכרחת על היות זאת כוונתו באמת באותו עיקר, מה שכתב בפי"ג מזה החלק השני בסוף הדעת הראשון שאמר וז"ל והוא יסוד תורת משה רבינו ע"ה בלא ספק והוא שני ליסוד הייחוד ע"כ, ומהו היסוד שהוא השני מאשר נזכרו אחר עיקר היחוד כי אם שהוא קדמון וכל מה שזולתו אינו קדמון כי אם מחודש, ולהיות חדוש העולם יסוד הדת בא כ"כ מהשמירה והקדושה בהגדלת השבת ואיסור מלאכה בו עד בהמה ועבדו וחייב עליה סקילה, ואדון הנביאים הרג עליה ונזכרה בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ועל מצות השבת נאמר ביני ובין ישראל אות היא לעולם, לפי שהבריאה והחדוש היא האות האמת עד שאחז"ל הכופר בשבת ככופר בכל התורה, ואם לא היה הכופר בדעת הזה כי אם ככופר באחד מספורי התורה לא היה מקום לכל זה ולא היתה כ"כ הגדלה והשמירה על הדעת הזה, אלא שאמתת הענין הוא כמו שזכר הרב שעם אמונת קדמות העולם א"א שיהיה המשכו ברצון מוחלט וכוונת מכוין, ולא ישאר מקום ואפשרות לספורי התורה ופנותיה בהשגחה ובנבואה ומתן תורה ובנסיה ונפלאותיה ובגמול מצותיה ועונש אזהרותיה כמו שזכר אלא עם אמונת חדוש העולם שנברא ונתחדש אחר שלא היה, בכוונת מכוין רוצה ומיחד והוא היכול לשנות הדברים מטבעיהם לרצונו. ואחרי שביאר הרב מקום המחלוקת בין בעלי הקדמות ובעלי החידוש זכר שהיתה כוונתו בזה הפרק לבאר בראיות קרובות למופת, ר"ל מתישבות על הלב קרוב למה שיתיישב טבע המופת ואמותיו, שעניני הגרמים השמימיים יורנו על שהוא נמשך מאתו ית' בכוונת מכוין ולא ע"צ החיוב, ולפי שהמדברים ג"כ עשו דרכי ראיות ההתיחדות כמו שזכר הרב בח"א לכן ביאר הרב כאן שיש ג' הבדלים מדרכו לדרכיהם, כי אם היות שהוא והם השתתפו בבקשת הדרוש ועשות הטענות, הנה יש ג' הבדלים ביניהם, האחד שהם נשתמשו בדרכם בהקדמות כוזבות מבטלות טבע המציאות בקיומם המאמר בחלק, ר"ל שהגוף מורכב מעצמים פרידיים בלתי מתחלקים, ומה שאמרו ג"כ מבריאת המקרים בהתמדה ר"ל שלא יתקיים המקרה בנושאו שתי עתות אלא שנברא מקרה אחד ומיד נאבד ויברא השם מקרה אחר ממינו ויחלוף גם הוא ויברא השלישי וכן תמיד, וכן הניחו שרשים אחרים זרים שביאר הרב שם בפע"ב ואמר עתה שהשתדל להציעו שמה להמציא הביאור ר"ל לא להיות דרכיהם ישרים כי אם לבאר הדרוש ולחפשו מכל צדדיו. אמנם הרב יעשה טענותיו מהקדמות פילוסופיות לקוחות מטבע המציאות, וזהו ההבדל הראשון שביניהם, ועליו אמר הרב כאן מבלתי שאעמוס עלי מה שהתגברו עליו המדברים וכו', וההבדל הב' שהם לא עשו הבדל בטענות ההתיחדות מהדברים ההוים ונפסדים אל הגשמים הנצחיים, כי לא שמו הפרש בין התיחד זה הצמח באדמימות ולא בלובן וכדומה, ובין התיחד השמים בתמונה שהם מהעגול או הרבוע או השלוש, וטעו בזה כי הדברים השפלים יש להם סבות גלויות וכבר יחשב בהם שהם ע"צ החיוב וכמו שיבאר אחרי זה משא"כ הדברים העליונים שלא יוכל אריסט"ו לתת הסבה בחלופיהם. אמנם הרב יעשה טענותיו לא מהדברים ההוים ונפסדים כלל כ"א מהשמימיים ולכן יהיו טענותיו חזקות וקיימות, ועל ההבדל הזה אמר הרב ולא תחשוב שהם ג"כ אמרו זה אשר אומר אותו עם היות שהם השתדלו במה שהשתדלתי אני וזכרו הדברים אשר אזכרם מהשמים וראו בהם הביאור, ר"ל שנראה להם הראות מבואר שהיה הכל בכוונת מכוין ורוצה אלא שלא שמו הפרש וכו', וההבדל הג' שהמדברים לא עשו ראיית ההתיחדות בשמים כי אם מתמונתם למה היתה כדורית ולא מרובעת ומשולשת, והפילוסוף ישיב לזה שהיה כן להכרח התנועה הסבובית כי התמונות הם בעבור התנועות, ומפני זה לא זכר הרב בטענותיו דבר מזה אבל זכר התחלפות התנועות והנחת הכוכבים בגלגלים שאין לפילוסוף בזה סיבה מבוארת כמו שיש בתמונות, ועל ההבדל הזה אמר הרב וקיימו ההתיחדות בהקדמותיהם אשר ידעתם ואני אקיים ההתיחדות בנמצאות במה שצריך שיקוים בהם ההתיחדות, כיון שהפילוסוף נותן על זה כולו סיבה מבוארת אלא בחילוף התנועות ושאר הדברים שאין לו עליהם סיבה גלויה מספקת כי המה הצריכים שיקוים בהם ההתיחדות, וזכר שיעשה זה בהקדמות פילוסופיות שיודה בהן בעל הריב וכפי טבע המציאות וכל זה אחרי שיקדים הקדמה אחת, וכבר כתב הנרבוני שהטענות האלה שעשה הרב בזה הפרק כבר העיר עליהם אבוחמ"ד בספר ההפלה ושהרב בחר בהם מטענותיהם היותר חזקות, ואתה דע לך שזה שאמר הוא שקר כי לא תמצא שזכר אבוחמ"ד שמה כי אם הטענה הראשונה מהיות התנועה היומית ממזרח למערב ותנועת הגלגלים אשר תחתיו ממערב למזרח ולא זכר דבר משאר הטענות, ובזה נשלם החלק הראשון מהחלקים שעשה הרב בזה הפרק:

והוא שהחמר משותף בין דברים משתנים כו', הרב הניח הקדמה טבעית יצטרך אליה לקיום טענותיו והכרחיותם, ואתה תדע שההקדמה הזאת עם היותה אחת היא כוללת שלש גזרות, האחת שהחמר הראשון הוא משותף לכל הנמצאות השפלות מקבל כל הצורות בבוא זו אחר זו, והגזרה הב' שהשנויים אשר יקבל החמר הראשון ההוא הם משתנים בפנים מאופני השנוי, ר"ל כי מהם ישתנו ההויה וההפסד ומהם בצמיחה והתוך ומהם בקבלת האיכיות ומהם בתנועת ההעתק, והגזרה הג' שא"א שיתחדשו השנויים ההם בחמר ההוא המשותף מבלתי סבה אחרת מחוץ שחייבה אותו שנוי בקצת החמר ההוא, ואולי שתהיה הסבה אחת, ואפשר שתהיינה בזה סבות רבות על מספר המשתנים, ירמוז לתנועות הגלגליות שהם סבות בשנויים האלה, וזאת ההקדמה בכללותיה וחלקיה יסכימו עליה בעלי הקדמות והחדוש יחד, ואחרי ההקדמה הזאת שאל הרב לפילוסוף שלש שאלות, הראשונה באמרו שאלנו אריסט"ו, כבר עשית לנו מופת על היות חמר כל מה שתחת גלגל הירח אחד משותף וכו', ר"ל הן אתה העדות בנו שיש חמר אחד משותף בכל מה שתחת גלגל הירח, שביאר הפילוסוף זה מפאת ההויה וההפסד והשתנות היסודות זה לזה ואין ההפך מקבל את הפכו. ומזה ידענו שיש חמר אחד מקבל הצורות ההפכיות ההמה פושט אחת ולובש אחרת, ותצא מכאן השאלה למה א"כ יתחלפו המינים זה מזה כיון שחמרם אחד, ואם נאמר שמצד הצורות יתחלפו אשאלך והודיעני למה א"כ במין אחד יתחלפו אישי זה מזה בהיות החמר אחד והצורות אחת בהם. וע"ז השיב שעלת ההתחלפות הוא שנוי מזגי ההרכבות. ועם היות שהשאלה לא היתה כ"א על חילוף המינים והאישים, הנה הביא הצורך בתשובה לבאר שיש לנו ארבעה יסודות מפני שהחמר ההוא המשותף קבל תחלה ארבע צורות שהן אש, אויר, מים, ארץ, ושלכל צורה מהם נמשכו אחריה שתי איכיות, כאלו תאמר באש החום והיובש, באויר החום והלחות, ובמים הקור והליחות, ובארץ הקור והיובש. וגלה הרב באמרו נמשכות אחריה שתי איכיות דעתו בצורות היסודות, והוא שאין צורות היסודות איכותיהם לא הפועלים ולא המתפעלים, אבל שהאיכיות כלן הן נמשכות אחרי צורותיהן העצמיות, ובאמרו ובאיכיות ההם הארבע היו יסודות למה שהורכב מהם, ר"ל שבבחינת האיכיות ההם שביסודות היו אותם הארבע נמצאים ראשונים נעשים יסודות למה שהורכב מהם, וביאר הרב ג"כ בזה דרוש אחר והוא שאין האש והאויר והמים והארץ יסודות במורכבים בבחינת צורותיהם העצמיות. כי אותן הצורות כבר יפסדו בהתרכבותם ולא ישארו במורכב ואיך יהיו א"כ יסודותיו, אבל הם יסודות למה שהורכב מהם בבחינת האיכיות שלהם שיתמזגו בעירובם וישארו בהמזגת המורכב, וביאר הרב איך יתרכבו היסודות זה עם זה כיון שאין להם רצון ולא כוונה כי הם גשמים מתים, ולזה אמר שהם יתערבו תחלת בתנועת הגלגל וכו', ר"ל שיעתקו איש ממקומו תנועה הכרחית בתנועת הגלגל וחדוש התקופות, ובתנועתם יתערבו ויתמזגו, וכפי שעוריהם באותו עירוב והרכבה יתחדש ההתחלפות כהתערבות המורכבים ההם בשעורים מתחלפים מהחום והקור והלחות והיובש, ומאותם ההתמזגיות יתחדשו הכנות מתחלפות וקבלת צורות מתחלפות, כאלו תאמר מהדוממים והמתכות והצומח, ובצורות ההם שיקנו יוכנו לקבל צורות אחרות, כאלו תאמר הצומח לקבל צורת החי והחי לקבל צורת האדם, ובזה האופן יתחלפו המינים עם היות חמרם אחד ומשותף, ומפני שכל מין ומין יש במזגו והרכבתו רוחב מוגבל שבו קצה התוספת וקצה החסרון ואמצעיים רבים לכן יתחלפו אישי האחד בהיות אחד מהם נוטה אל צד התוספת והאחד לצד החסרון מאותו מזג המיניי וכן האמצעיים כפי קורבתם ורחקם מהקצוות ההם, ונשלמה בזה תשובת השאלה הראשונה, עוד עשה שאלה שנית וענינה שאחרי שהמזגת היסודות הוא הסבה בהכנת החמרים לקבל הצורות המתחלפות איזה דבר זמן והכין זה החמר הראשון המשותף עד שקבל קצתו צורת אש וקצתו צורת ארץ הפכיות אליה וכן צורת שאר היסודות, כי בהיות החמר אחד מי חייב המקומות אשר נמצאו בהם חלקי החמר לפי שעם היות החמר הראשון מפאת עצמותו וכחניותו בלתי מטריד מקום הנה לפי שלא ימצא מבלי צורה גשמית שהם המרחקים וגם מהצורות המיוחדות היסודיות לכן יוחדו חלקיו למקום כפי הצורות אשר בו ולכן היה החלק הסמוך לגלגל המקיף יעשה בו הגלגל בתנועתו דקות ומהירות עד שיקרב לטבעו, ר"ל במהירות התנועה ובשלילת הגסות לא בדבר אחר ובהכנה הזאת שיקנה שם יקבל צורת האש ומה שהיה ממנו מרוחק מהמקיף ונמצא אצל המרכז היה יותר עב וקשה ויותר מעט אור ונעשה ארץ לפי שנעדרו ממנו סבת הדקדוק שהם בקורבת הגלגל אליו, והתבונן אמרו ויותר מעט אור שהנה אמר הרב זה לפי שהגלגל פועל ביסודות בג' דברים בהשפעה ובתנועה ובאור ולכן היה האש יותר דק מפני שמשפיע השמש עליו ותנועת גלגל הלבנה קרובה אליו יותר ואור הכוכבים יפעלו בו ראשונה והפך כל זה ביסוד הארץ, ואמנם המים והאויר הם כפי הקורבה והרוחק שהאויר שנתקרב לאש במקום נתקרב אליו בטבעו וכן המים אל הארץ, הקדמותיה כי מן השקר שיהיה זה החמר לא במקום ר"ל כיון שהוא תמיד עם צורה, ומן השקר ג"כ ההקדמות ההם ר"ל שהחמר במקום ושהמקומות מתחלפים בטבע חלוף רב התחייב התייחדות קצת החמר ההוא בצורה אחת וקצתו בצורה אחרת ובזה השלים תשובת השאלה השנית:

ואחר שנתיישב לו סדר העולם השפל, שאל עוד שלישית אם חמר השמים הוא עצמו חמר היסודות והשיב שאין הדבר כן כי חמר השמים הוא חמר אחר זולת החמר השפל, והצורות השמימיות הן אחרות מצורות היסודות והמורכבים, לפי שבהתחלף החמרים התחלפו הצורות בהכרח, והיה החלוף כ"כ עצום בין השפלים והעליונים שגם הגשמות שהוא מציאת המרחקים הכוללים לכל גשם נצחי ונפסד לא יאמר על הגשם העליון והגשם התחתון בהסכמה ולא בספוק כ"א בשתוף השם בלבד כמו שאמרו האחרונים. אמנם מי הם האחרונים אשר אמרו שהגשם נאמר על הגשמים אשר אתנו ועל העליונים בהשתתף, הם מפרשי ספרי אריסט"ו, ותמסטיוס אמר שהשמש והירח ושאר הכוכבים אם שיהיו צורות בלא חמרים או שיהיו גשמים רוחניים, כי שם גשם לא יאמר עליהם ועל הגשמים אשר אתנו אלא בשתוף השם. אבל כבר ישיג לזה ספק. והוא שאריסט"ו בתחלת ס' שמים ועולם גדר הגשם בשהוא אשר לו ג' מרחקים האורך והרוחב והעומק, והנה עם היות חמר השמים זולת חמר הארץ ומתחלף אליו חלוף גדול, הנה המרחקים מי המונע שיאמרו אליהם ועלינו בשם וגדר ולא יאמר א"כ עליהם הגשם בשתוף, ותמסטיוס השיב ע"ז שהגדר שנתן הפילוסוף לגשם לא יצדק בגשם השמימיי ובגשמים אשר בכאן לפי ששם מרחק יאמר עליהם בשתוף השם שהמרחקים בהווים נפסדים הם מרחקים בחמר נמצא לעצמותו בכח מקבל הצורות ההיולאניות באמצעות המרחקים הבלתי מוגבלים אשר בו שלא יפשיטם אשר יוגבלו ונמצאו בפעל מוגבלים רמוזים בחול הצורה ההיולאנית. אמנם הגרמים השמימיים מוגבלים בעצמותם בנושא פשוט נמצא בפעל בעצמותו קבל הצורה השכלית שהיא אינה כח בו ולא קנויה באמצעות מרחקים ואינה מגבלת המרחקים שהם מוגבלים בעצמותם בנושא ולכן היה הגרם השמימיי פשוט בעצמותו וצורתו נבדלת בלתי מכילה הפעל, וצדקו א"כ דברי הרב שאמר שהגשם נאמר עלינו ועליהם בהשתתף:

ושמע מהנה מה שאומר אותו אני כו'. אחרי שסדר הרב עניני העולם השפל כפי תנועות הגלגל בסבות נאותות נעתק לעשות טענותיו בשמים לבאר שהם נתיחדו ברצון בורא ומכוין. כי מאחר שבהיות חמר העולם השפל אחד ומשותף, תאות השאלה מי ייחדו לקבל צורה מבלתי צורה, ויורה הפילוסוף כי א"א להיות זה כי אם מסבה מחוץ, כן ראוי שנשאל בעניני הגלגל ותנועותיו. ולכן עשה הרב התחלת טענתו לבאר שחמר הגלגלים הוא אחד, כיון שכולם ישתתפו בתנועה הסבובית, ושצורותיהם מתחלפות כיון שהם יתחלפו בצדדי תנועותיהם ממזרח למערב ומהם ממערב למזרח. מהם ממהרי התנועה ומהם מתאחרים בה כמו שיתבאר. כי כמו שהיות תנועת ארבעת היסודות ישרה מורה שחמרם אחד וחילוף תנועותיהם מלמעלה למטה ומלמטה למעלה אם בהחלט כאש והארץ ואם בצירוף כאויר והמים מורה שצורותיהם מתחלפות, כי בזה הדרך ידענו שהיסודות ארבעה שנים קלים ושנים כבדים אחד בהחלט ואחד בצירוף, ככה בזה המין מהראיה ידענו שחמר הגלגלים אחד, כיון שכלם מתנועעים בסבוב. ושצורת המתנועעים ממזרח למערב מתחלפות מצורות המתנועעים ממערב למזרח. וגם מהמתנועעים לצד אחד, צורות המהירים מתחלפות לצורות המאוחרים בתנועתם. ולכן ראוי לשאול עליהם כמו ששאלנו בחמר העולם השפל עם צורותיו. מי הוא המיחד שיחד והכין אותו חמר שמימיים לקבל צורות הגלגלים המתחלפות כפי מה שיורו תנועותיהם. האם נאמר שיש שם על הגלגלים גשם אחר היה סבות זה ההתיחדות כמו שהיה הגלגל לחמר הראשון וליסודות, אין זה, כי אין למעלה מהם דבר אלא הבורא ית' שיחדם והעמידם כרצונו וחכמתו. זהו כללות כוונת הרב בזה המאמר. אך אמנם כפי המשך דבריו יש לספק בזה ג' ספקות. האחד שהרב הקדים בזה מופת אריסט"ו, שבהתחלף הפעולות יתבאר התחלפות הצורות, ואיך הוציא מזה שלהיות תנועות היסודות ישרה ותנועת הגלגל סבובית יודע שהחמרים מתחלפים, כי הנה לא התחייב כפי ההקדמה שהקדים אלא שיהיו הצורות מתחלפות לא החמרים. והספק השני מה לו לרב להביא בכאן חלוף חמר השמים לחמר השפל באמרו וכאשר היתה תנועת היסודות הארבע ישרה ותנועת הגלגל סבובית. יודע שהחמר ההוא בלתי החמר הזה כי הנה אין זה דרושנו כאן. וכבר שאל זה בעצמו למעלה לאריסט"ו בשאלה הג' אם המקיף ר"ל השמים החמר שלו וחמר היסודות אחד, וזכר מענה אריסט"ו שהחמר העליון אחר והגשם יאמר על אלו הגשמים אשר אתנו ועליהם בשתוף השם ועליו אמר ג"כ וכבר התבאר כל זה במופת, ולמה א"כ חזר עתה להודיעו, כי לא היה לו לומר אלא שכמו שהתנועה הישרה בגשמים אשר בכאן מופת שהחמר אחד, ככה התנועה הסבובית המשותפת לכל הגרמים השמימיים תורה שחמרם אחד. כי זהו דרוש הרב פה הצריך אליו לטענותיו, לא שהחמר העליון זולת החמר התחתון כי אין לנו עתה צורך בזה, כ"ש שאם היה החמר כלו אחד היו טענותיו יותר חזקות, ר"ל מי יחד חלקו העליון בתנועה סבובית וחלקו התחתון בתנועה ישרה. והספק הג' כי הנה אריסט"ו לא ביאר מציאת החמר הראשון המשותף למורכבים כלם מפאת התנועה הישרה כדברי הרב, כ"א מפאת ההויה וההפסד, ולכן אמר אומר שגלגלים שאין בהם לא הויה ולא הפסד לא יתחייב שיהיה חמרם אחד אבל שכל גלגל חמרו וצורתו מתחלפים לזולתו, ולא יהיה א"כ מקום לטענות ההתיחדות שזכר הרב, מי ייחד זה החלק מאותו חמר בצורה המביאה להתנועע כך אם היה חמר כל אחד מהם מתחלף לחמר האחר, ומאין יוכיח הרב שהתנועה הישרה היא מופת על שהחמר אחד, וגם יקשה זה לאריסט"ו כשבקש לתת עלות לתנועות הגלגלים שקבל היותם חמר אחד. ויותר נקל היה לתת סבתם בהיות החמרים והצורות מתחלפים, והתשובה לזה כלו היא שהרב לא מצא לאריסט"ו מופת על מציאות החמר הראשון מפאת התנועה הישרה, אבל מצא לו במאמר ראשון מס' השמים והעולם שעשה מופת לבאר שהגשם השמימיי הוא מחמר אחר מתחלף ונבדל מהחמר השפל מפאת התנועות, שבהיות ד' היסודות מתנועעים תנועה ישרה, והגלגלים מתנועעים תנועה סבובית יתחייב שהחמר העליון בלתי החמר התחתון, ומזה הוליד הרב תולדה אמיתית, שהחמר העליון הוא חמר אחד תורה עליו התנועה הסבובית המשותפת לגלגלים כולם, כי היה בלתי אפשר שיהיו כולם משתתפים בתנועה אחת אם לא היה ביניהם או חמר או צורה משותפת, והנה חילוף הצדדין והמהירות והאיחור בתנועותיהם מורים בהכרח על חילוף הצורות, ישאר בהכרח שאין שתוף בתנועה הסבובית בהם כ"א מפאת חמרם שהוא אחד, והסתכל בדברי הרב איך העיר על זה כולו כי הוא הניח כאן ב' הקדמות, א' באמרו כבר ידעת מופת אריסט"ו שבהתחלף הפעולות יתבאר התחלפות הצורות, והביא זאת ההקדמה כדי להכריח ממנה שמחלוף צדדי התנועות והמהירות והאיחור בגלגלים שהוא חלוף פעולותיהם יתבאר שהגלגלים הם מתחלפים בצורותיהם, ב' באמרו וכאשר היתה תנועות היסודות הארבעה ישרה ותנועת הגלגלים סבובית יודע שהחמר ההוא בלתי החמר הזה, והוא המופת שעשה אריסט"ו לבאר שהחמר העליון השמימיי בלתי החמר השפל, ואמר הרב שזה אמת לפי העיון הטבעי, ואחר שהניח שתי אלו הקדמות התחיל לעשות טענתו, ראשונה בחמר השפל שהתנועה הישרה המשותפת בהם תורה שהם חמר אחד וחילוף צדדי תנועת היסודות למעלה ולמטה ומהירות אותה התנועה לקצתה, מורה שהם מתחלפי הצורות שידענו מזה שהיסודות בצורותיהם הם ארבעה וחמר אחד להם, ועל זה הצד מן הראיה יתחייב שיהיה חמר הגלגלים אחד וצורותיהם מתחלפות, הרי לך בזה ביאור דברי הרב על בורים והותרו ג' ספקות, וידעת מי הכריח לרב ולאריסט"ו ג"כ להורות על שחמר השמים כלו אחד וצדקו טענות הרב שעשה על ההנחה האמיתית הזאת, ולפי שהיה האיש ההוא אריסט"ו כפי חכמתו גדול הערך והחשיבות בעיני המעיינים לכן הוצרך הרב כדי לחזק קושייתו ולקיים טענתו לבאר שאריסט"ו ראש הפילוסופים בעומק. שכלו והפלגת השגתו לחצתהו זאת הקושיא והשתדל לצאת ממנה. אבל שלא אמר בה דברים של טעם, ולא סבות עצמיות מבוארות כאשר עשה בעניני העולם השפל, כ"א דברים שלא עזרוהו המציאות עליהם, כלומר דברי דמיונות שהמציאות אינו מסכים עמהם, ומה שלא יסכים מה שחוץ לנפש עם מה שבנפש כבר ידעת שהוא כזב, כי הוא השתדל לסדר מציאות הגלגלים על צד החיוב הטבעי כדי שלא יורה על כוונת מכוין שרצה ויחד הדברים על הפנים שבחר וחפץ בהם. אבל לא נשלם לאריסט"ו השתדלותו זה ולא יושלם לעולם, ואמר הרב ולא יושלם לעולם כנגד המפרשים שהיו או יהיו לעולם וישתדלו להקים שם המת אריסט"ו על נחלתו ותשובותיו. ונצנצה בו רוח הקודש שנבא זה על אבן רש"ד שהשתדל בזה והוסיף על דברי אריסט"ו וכשל עוזר ונפל עזור. ועל כיוצא בזה אמר החכם אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. והנה זכר בטענתו זאת ד' שאלות: א) באמרו. וזה שהוא השתדל לתת עלה בהיות הגלגל מתנועע מן המזרח ולא מן המערב, ר"ל הגלגל העליון הכולל למה היתה תנועתו ממזרח למערב, וזה המבוקש הביא אריסט"ו במאמר השני מס' השמים והעולם והשתדל שם לתת סבתו. ב) באמרו והשתדל לתת העלה בהיות התנועות קצתם ממהר מקצתן, והוא מבוקש אחר זכר שם ג"כ הפילוסוף למה היו קצת הגלגלים מהירים בתנועותיהם מקצתם. וזכר הרב בשאלה הזאת תשובת אריסט"ו באמרו ושזה מחויב לסדר הנחתם מן הגלגל העליון כלומר שהיותר קרוב אליו היה יותר מאוחר, וכן הולכים בהדרגה מהאיחור אל המהירות וכמו שיבאר אחר זה. ג) באמרו והשתדל לתת העלה בהיות לכל כוכב מהשבעה גלגלים רבים, והוא מבוקש אחר זכר ג"כ הפילוסוף שמה. וענינו למה היו בקצת הגלגלים משבעה כוכבי לכת תנועות רבות מקצתם ולא היו כלם שוים בגלגליהם ובתנועותיהם: ד) באמרו וזה המספר הגדול בגלגל אחד, ר"ל למה בשבעת הגלגלים מכוכבי לכת היה כוכב אחד בגלגל אחד ובגלגל השמיני היה מספר גדול מהכוכבים. וגם על זה עשה הפילוסוף שם מבוקש אחר. וזכר הרב שעל כל השאלות האלה השתדל הפילוסוף לתת סבותיו כדי לסדר הענין הטבעי בשמים על צד החיוב כמו שסדר בסבות מבוארות במה שתחת גלגל הירח, עד שאפשר שיאמר אומר שסדור העולם השפל הוא על צד החיוב. ולפי שלא נחשוב שיאמר הרב על צד החיוב מהסבה הראשונה, לכן בארו באמרו מתנועות הגלגל ומסבותיו, שהם המחייבים הדברים אשר בכאן בדרך ההויה וההפסד, אבל שבענין הגלגלים לא עשה אריסט"ו כן כי לא נתן בשאלות האלה עלה מבואר. ומה שאמר בשאלה השנית שהיו התנועות קצתם ממהרות מקצתן כפי סדר הנחתן מן הגלגל העליון, לא נמשך הענין על סדר שנוכל לומר שהוא ע"צ החיוב, לפי שהמציאות אינו מסכים בזה, כיון שיש גלגלים ממהרי התנועה למעלה מן המתאחרים, ומאוחר התנועה למעלה מן הממהרים, ואחרים שתנועותיהם שוות וקצתם למעלה מקצת. ואמנם מה שאמר הרב וענינים אחרים עצומים מאוד בחק בחינת היות הענין על צד החיוב כמו שיתבאר, רמז אל הדברים אשר יבאר מעניני התכונה בפכ"ד מזה החלק. וגם אל הכ"ז חקירות שעשה החכם רלב"ג במאמר ה' ח"ב מספר המלחמות אשר לו בעניני הגלגלים וכמו שיתבאר בעיון הג'. והנה יש להקשות בדברי הרב אלה ג' קושיות. א'), למה כשזכר ד' השאלות והמבוקשים לא זכר דבר מתשובת אריסט"ו בראשונה ולא בשלישית ולא ברביעית וזכרה בלבד בשאלה השנית. והתשובה בזה שהרב ראה שמה שזכר אריסט"ו בג' השאלות היו דמויים וטעמים חלושים בסברות כמו שיתבאר במק"א, ולכן לא הוצרך לזוכרם הנה לפי שכאפס ותהו נחשבו לו והיו כלא היו. אמנם בשאלה השנית נתן אריסט"ו סבה נאותה מאוד כמו שיזכר הרב אח"ז שהיא סבה נפלאה ולכן ראה לזוכרה כדי להשיב עליה שלא עזרו המציאות. ובזה יסיר הרב מעליו חוזק תשובתו זאת. ושאר הטעמים לחולשתם לא זכרם ולא ראה להשיב עליהם אבל אמר בכלל אלא שלא נשלם לו דבר מזה, ר"ל שאין בכל דבריו באלו הענינים דבר שלם ראוי לשים לב עליו. ב'). למה לא זכר הרב מיד סמוך לאלו הטענות שארי הטענות האחרות אשר יעשה אח"ז מהנחת הכוכבים נחים קיימים בגלגלים ומקבוץ כוכבים רבים בחלק מגלגל השמיני ובחלק ממנו אין כוכב כלל, והיה לו לסדר טענותיו כולם יחד, ועליהם יביא תשובת אריסט"ו ודבריו, לא באמצע הטענות. והתשובה לזה כי הנה אריסט"ו לא עשה מבוקשיו כ"א בארבע השאלות שזכר הרב כאן. ולכן יחדם הרב כאן והביא התנצלות אריסט"ו שאמר עליהם. אמנם השאלות האחרות מהכוכבים לא עשה אריסט"ו מהם מבוקש ולא דבר בהם דרך שאלה כמו שעשה באלה הד'. ולכן הביאם הרב באחרונה נבדלות מהשאר עם היות שכבר ילקחו מדבריו שרשים להשיב על קצתם וכמו שיתבאר בעיון השני, והקושיא הג' היא במה שאמר שיש בגלגלים ממהר התנועה למעלה מן המתאחר, וזה שהגלגלים שהם למטה מן הגלגל המקיף העליון הם תמיד בהדרגה וסדר מהאיחור אל המהירות, כי כפי דברי התוכנים הגלגל השמיני משלים תנועתו בכ"ד אלף שנה, וגלגל שבתאי יותר במהירות בשלשים שנה, וגלגל צדק יותר במהירות בי"ב שנה, וגלגל מאדים יותר במהירות בשתי שנים. ושמש בשנה תמימה ונגה בי"ב חדשי לבנה, וכוכב בעשרה חדשים, ולבנה בחודש אחד, הנה א"כ תנועת הגלגלים כלם היא בהדרגה וסדר מן האיחור אל המהירות. ואיך א"כ אמר הרב שנמצא בהם מהיר התנועה למעלה מן המתאחר. וכבר ראיתי מי שחשב שהתשובה בזה הוא שהרב שער בתנועת הגלגלים חלופים בזה האופן, שגלגל שבתאי אשר יסוב תנועתו בשלשים שנה הוא הגלגל הסובל ממנו אשר ינשא עליו גלגל ההקפה שבו כוכב שבתאי וכן צדק ומאדים ולבנה התנועה הזאת אשר זכרתי בהם היא לגלגל הסובל של כל אחד מהם. אמנם תנועת נגה וכוכב אשר זכרתי היא לפי מהלך הכוכב האמתי כי המהלך האמצעי שלהם שהוא תנועת הגלגל הסובל היא שוה לתנועת גלגל השמש אשר זכרתי, כי כולם יקיפו בשנה תמימה, ותנועת גלגל השמש שזכרתי היא תנועת גלגלו היוצא מרכז אשר עליו ינשא גרם השמש כי אין לשמש גלגל הקף כמו לשאר הכוכבים כפי הסכמת התוכנים וכמו שזכר הרב בפי"א מזה החלק. אבל כל גלגל מאלה שבעה המשרתים שזכרתי כלם יוצאי המרכז ולכן יש נקודה בגלגל כל אחד מהם רחוקה מאוד ממרכז הארץ, והיא נקראת גובה הרום, ולכל אחד מאלו הגלגלים יש תנועה לרום שלהם מתחלפת מתנועת גלגל יוצא המרכז שלהם והיא שוה בשבתאי וצדק ומאדים וחמה ונגה וגלגל משוה המהלך מכוכב, ר"ל שכל אחד מהרומים שלהם מתנועע ממערב למזרח, ומתנועע תנועה מאוחרת מאד בכלם שוה לתנועת גלגל השמיני, או קרובה אליה מאד כפי חלוף דעות התוכנים, ודבר ידוע הוא כי הגלגל יוצא המרכז מכל אחד מהכוכבים האלה הוא יותר קרוב אל הגלגל העליון המקיף בכל מהגלגל המגביל מהלך רום הכוכב אשר תחתיו. כאלו תאמר שהגלגל הסובל שהוא היוצא מרכז משבתאי הגומר מהלכו בשלושים שנה יותר קרוב אל הגלגל העליון מגבהי רום צדק ומאדים וחמה ונוגה ומשוה המהלך מכוכב הגומרים מהלכם בכ"ד אלף שנה. וכן הגלגל הסובל מצדק בהקש אל גבהי רום מאדים וחמה ונוגה ומשוה המהלך מכוכב שתחתיו, וכן בשאר, ושעל אלה התנועות מהגלגלים יוצאי המרכזים כערך לתנועת הרומים שתחתיהם, אמר הרב שיש מהגלגלים שממהר התנועה למעלה מן המתאחר. ואמנם מאוחר התנועה למעלה מן הממהר מבואר הוא בכל הגלגלים השבעה יוצאי המרכזים אשר זכרתי. ולא היה צריך הרב לזכרו אלא שרמז בזה שגם באותם שמאוחר התנועה למעלה מן הממהר יפול הספק והם בגלגלים הסובבים ממזרח למערב תחת השמיני כמו שיזכור אחרי זה בזה הפרק, ואשר תנועותיהם שוות וקצתם למעלה מקצתם הם תנועות הרומים שזכרתי. ותנועת השמש והגלגלים הסובלים מנגה וכוכב כלם מתנועעים ממערב למזרח, ואמרו שבזה הדרך ראוי שיובנו דברי הרב במקום הזה כדי שיהיו צודקים. ונשלם כאן חלק ג' שעשה הרב בזה הפרק:

סוף דבר שאריסט"ו בלי ספק כאשר ידע חולשת מאמרו כו', כמו שהשתדל הרב לבאר שאריסט"ו בעצמו ידע שלא עשה מופת על קדמות העולם כדי לחלוק כבוד לחכמתו וכמו שביאר בפ' י"ו מזה החלק, כן במקום הזה לפי שהיה פוסל דבריו ומבזה אותם ביאר שאריסט"ו בעצמו הרגיש בחולשת תשובותיו ושהתנצל מזה עם קוצר השכל האנושי בענינים העמוקים האלה. וע"ז הביא לשונו שכתב בס' הנזכר מאמר ב' כלל ג' מבוקש ה' כפי מה שסדרם אב"ן רש"ד, באמרו נרצה עתה לחקור חקירה מספקת על שתי שאלות. והן שתי השאלות האחרונות מהארבע שזכר הרב למעלה כמו שפרשתי. וראיתי להודיעך בזה ב' הודעות, האחת, שהרב לא קבל מספר הגלגלים באותו אופן שהניח אריסט"ו במבוקשו. כי הנה אריסט"ו קרא גלגל ראשון הגלגל השמיני, אשר בו הכוכבים והיה לדעתו הגלגלים כלם שמונה בלבד, שבעת לשבעת כוכבי לכת והשמיני לכוכבים הקיימים שהוא לדעתו המתנועע התנועה היומית, אמנם הרב נמשך אחר דעת בטלמיוס שהוא יותר מסכים אל המציאות, בשיש למעלה מגלגל הכוכבים הקיימים גלגל חלק אין כוכב בו, והוא המתנועע התנועה היומית, לא על השמיני, ויאמר הרב שעל התשיעי החלק ההוא יאמר הנביא, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, ויהיה לפי דרכו הגלגלים תשעה. וכן אמרו הרב בביאור פרק ט' מזה החלק, והרב שלמה בן גבירל וחכמים אחרים מבעלי התורות קבלו שיש עוד עליהם גלגל עשירי הוא גלגל השכל, אבל בפרק הזה המשיך הרב דבריו לפי דעת בטלמיוס, שיהיו הגלגלים תשעה. וגם בהביאו דברי אריסט"ו ותשובותיו נסמך על דעתו זה האמתי, ודע זה והבינהו ולא תשתבש בו, עם שאין חלוף בענין הדרוש מהדעת הזה אל הדעת האחר. וההודעה השנית שלא תחשוב שלא עשה אריסט"ו ההתנצלות הזה שזכר הרב רק באותו מקום בלבד בהקדמת שני המבוקשים ושתי השאלות אשר זכר, כי הנה תראה ששלשה פעמים עשה אותו ההתנצלות וכולם באותו מאמר השני מס' השמים והעולם. המקום הא' בכלל הב' מבוקש השני, כשרצה לחקור הסבה אשר בעבורה היו התנועות רבות. והמקום השני במבוקש הד' מאותו כלל כשרצה לחקור למה היתה התנועה היומית העצומה מן המזרח אל המערב, ולא מן המערב אל המזרח כשאר הגלגלים. והמקום הג' במבוקש הה' מהכלל הג' מאותו מאמר כשרצה לחקור על שתי השאלות האחרונות למה היו הכוכבים הנבוכים מה שהיה קרוב מהם אל הגלגל הראשון יתנועע תנועות רבות ואשר הוא יותר רחוק יתנועע תנועות מועטות, והיה ראוי שיהיה הענין בחלוף זה שהקרוב יותר אל הגלגל הראשון יתנועע תנועות מועטות מפני שהגלגל הראשון אמנם יתנועע תנועה אחת בלבד. והשאלה הב' לאיזה עלה היו בגלגל הראשון כוכבים רבים והוא אחד ובשאר הגלגלים לא ימצא כ"א כוכב אחד בגלגל אחד. ובכל אחד משלשה המקומות האלה עשה הפילוסוף ההתנצלות הזה. ויצא לנו מזה שלא לבד הרגיש אריסט"ו בחולשת מאמריו בשתי השאלות האחרונות האלה שזכר הרב התנצלותו. כי גה בחקירתו על שאר השאלות הרגיש בחולשת תשובתו עליהם והתנצל ממנו. אך אמנם לקח וזכר הרב ההתנצלות הג' בלבד, אם לבחירת הקיצור, ואם להיות זה ההתנצלות הג' יותר מבאר חולשת דבריו, ומפני שבאר כי אריסט"ו קוצר שכלו בשאלות האלה בסבת החזיקו בדעת הקדמות כמו שבאר הרב על אמרו שכלנו חכמתנו ודעתנו, ומפני שרצה הרב לבאר המאמר הזה הנאות לענינו בחר ההתנצלות הג' הזה. אבל כבר כלל הרב בדבריו כל ההתנצלות שעשה אריסט"ו באמרו סוף דבר שאריסט"ו בלא ספק כאשר ידע חולשת מאמריו בהמציאו עלת אלו הדברים ותת סבותיהם הקדים לפני התחילו באלו החקירות דברים וכו', שזה על כל השאלות שהזכיר אריסט"ו בדבריו אמרו, ועל כולם התנצל, עם היות שהרב לא הביא מההתנצלות רק אחד מהם וה"ה בשאר. ואמנם מאמר הרב ויראה לי כי אשר אמר בספר מה שאחר הטבע מהניח שכל נפרד לכל גלגל הוא מפני זה הענין ג"כ, ראוי שתבין ענינו, שאתה תראה שאריסט"ו לא נתן בס' השמים והעולם סבה אחרת בחלוף תנועות הגלגלים במהירות ובאיחור כ"א כפי קורבתם ורחוקם מהגלגל העליון כמו שיתבאר, ומפני שלא הסכים זה עם המציאות בא אבן רש"ד מפרש ספריו והוסיף מדעתו שיתחברו עם הסבה ההיא שתי סבות אחרות, שהם חלוף המניעים וחלוף הרחקים אשר עליהם יתנועעו והשתדל לתת הסבה למה לא העיר אריסט"ו על הסבות ההם ג"כ. והנה הרב עם היות שלא ראה דברי אב"ן רש"ד כי בזמן אחד היו מרוחקים מארצותם הרב במצרים ואב"ן רש"ד בקורטב"ה. הנה הרב בחכמתו נפל מדעתו על התוספת מהמניעים שנפל בו אבן רש"ד. ועוד הוסיף לבאר שאריסט"ו עצמו העיר עליו בספר מה שאחר הטבע, וזהו אמרו הוא מפני זה הענין ג"כ, שבאמרו גם כן מורה שהיא סבה נוספת על הראשונה כלומר שלכן היו הגלגלים מתחלפים בתנועותיהם לפי שכל אחד מהם יתנועעו כפי מניעו מצורף אל קירובו וריחוקו מן הראשון. אבל לא זכר הרב ענין המרחק שזכר אב"ן רש"ד להיותו דעת יותר בטל כמו שיתבאר בעיון השני. וכתב הרב שלא ירויח אריסט"ו בזאת התוספת מאומה כמו שיבאר בסוף זה הפרק, והטיב הרב לפרש מאמר אריסט"ו בשכלנו וחכמתנו ודעתנו. אך האמנם ראוי שתתעורר שפירש ראשונה המאוחר בדברי אריסט"ו שהוא דעתנו, ופירש באחרונה מלת שכלנו שזכר אריסט"ו ראשונה. והיה זה לפי שהוא המורה על קצור דעתו בתשובותיו והוא מה שרצה הרב. וכדי להמשיך ע"ז מאמרו זכרו באחרונה. והוא אמרו אלא שהוא חשב לתת בהם דבר מועט וכן עשה, שעשה דבר מועט לפי שמה שזכר ממהירות התנועה הכללית ואיחור גלגל הכוכבים העומדים להיותו בחלוף הצד היא עלה נפלאה, ואין עליו גלגל אחר מכריח אותו, ומניעו הוא בב"ת הכח הסבה הראשונה ית', ואמנם איחור הגלגל אשר תחתיו שהוא גלגל הכוכבים העומדים כפי האמת, עם היות שאריסט"ו לא חשבו כן כי אם שהיה שבתאי מתאחר בתנועתו לפי שהיה מתנועע בחלוף הצד מהגלגל שלמעלה ממנו שאותו העליון מתנועע ממזרח למערב ומכריח ראשונה בלי אמצעי את הגלגל שתחתיו ולכן מפאת קורבת המונע ההוא אליו היתה תנועת התחתון מפני חלופה לתנועות העליון שעליו מאוחרת מאוד והיא סבה נפלאה, אבל היה ראוי שיהיו שאר הגלגלים אשר תחתיו נמשכים באותו ערך מהאיחור אל המהירות וכן אמר אריסט"ו שהיה הענין שהיותר רחוק מהשמיני היה יותר ממהר אלא שזה לא נמשך ולא יסכים עמו המציאות כמו שביאר למעלה ר"ל בענין הגלגלים המתנועעים ג"כ ממזרח למערב למטה מהשמיני, ולא אמר הרב זה על הגלגלים הסובלים כי הם כלם מתנועעים ממערב למזרח, אבל אמרו על הגלגלים המגבילים מהלך ראשי תנינים מנגה וכוכב ולבנה והגלגלים המגבילים מהלך רומי הסובלים מכוכב ולבנה שכל אלה הם למטה מן השמיני והם מתנועעים ממזרח למערב והיה ראוי שכל הקרב הקרב מהם אל הגלגל העליון המתנועע ממזרח למערב במהירות נמרץ יהיה יותר מהיר בתנועתו מאשר למטה ממנו המתרחק יותר מן הראשון, ואינו כן, כי יש מהגלגלים היותר קרובים אל הגלגל העליון מאותם המתנועעים ממזרח למערב שהם יותר מאחרי התנועה, ממה שתחתיהם היותר רחוקים מהעליון. וכבר יפלו ע"ז שאמר הרב ספקות. הראשון מה ראה להביא במקום הזה בתוך ביאור דברי התנצלות אריסט"ו, מה שכתב בספר מה שאחר הטבע, מהניח שכל נבדל לכל גלגל, שהיא סבה אחרת לחלוף התנועות במהירות ובאיחור, והיה לו להשלים ביאור דברי ההתנצלות ותשובתו עליהם ואח"כ יבאר הסבה השנית הזאת. ואם היה שזכרה פה למה לא השיב עליה מיד ויעד להשיב עליה בסוף הפרק אחר שנעתק לדבר בטענות אחרות, והספק השני איך אמר שהיתה סבה נפלאה מה שנתן אריסט"ו באיחור תנועת הגלגל שתחת הראשון להיותה בחלוף הצד מתנועת הראשון, כי היא סבה כוזבת לפי שאין שם מניעה כי הגלגל העליון אינו מונע הגלגל אשר תחתיו מתנועתו, כי אין אונס והפכיות למעלה, עד שמפני זה כתב הפילוסוף במה שאחר הטבע שיש לכל אחד מכוכבי לכת גלגל יומי. ועוד שאם היתה מניעה בתנועתם היתה א"כ תנועת אלו הגלגלים על זולת המדרגה מהמהירות שהיה נותן להם טבעם ביחוד כפי תשוקתם אל מניעם ותהיה תנועתם המיוחדת מוכרחת שתהיה בזה האופן מהאיחור מפני המונע שיש להם מהשלים מה שיגזור טבעם ממהירות התנועה ההיא, וזה בתכלית הביטול. שאם היה הענין כן היה הטבע אשר בהם מענין זאת התנועה המיוחדת לבטלה, אחר שאין לו כלי ישלים בו מה שיגזרהו מענין זאת התנועה, והנחת טבע אחד לא יצא לפעל בעת מהעתים הוא בתכלית הבטול. והספק הג' במה שאמר הרב ויותר גדול מזה שהגלגלים ג"כ יתנועעו ממזרח למערב וכו', כי למה יהיה הספק הזה יותר גדול מהראשון שזכר. והתשובה בזה כלו, שהרב הביא בזה המקום מאמר מה שאחר הטבע מהניח שכל נפרד לכל גלגל, לא לבד לסייע טענת אריסט"ו שעשה באיחור התנועות ומהירותם כמו שזכרתי, כ"א ג"כ לבארה כדי שלא נחשוב שהיה מאמרו שהגלגל העליון היה מונע ומעכב לגלגל שתחתיו מתנועתו, כי אין שם הכרח ולא מניעה ועיכוב מהגלגל הראשון לגלגלים שתחתיו אלא תשוקה למניעו. וכן זכרו אב"ן רש"ד באותו מ"ב כלל ב' מבוקש ד' הנזכר וז"ל, ואע"פ שאין שם מניע ע"ד האמת הנה יהיה שם תשוקה ובחירה וכל מה שתהיה תשוקתו ובחירתו להמשך אחר המניע יותר תהיה תנועתו למתנועע המיוחד בו יותר מאוחרת ע"כ. הנה א"כ מהירות תנועת הגלגלים שלמטה מן הראשון הוא כפי תשוקתם אל המניע התנועה היומית ואל מניעם המיוחד, ולגלות הענין הזה שאין שם מניעה כ"א תשוקה ובחירה הביא הרב במקום הזה מאמר מה שאחר הטבע, כדי לבאר דעת אריסט"ו בסבת האיחור והמהירות שאינו מפני מניעה גשמית, ושלא כיון לזה באמרו שכלנו וחכמתנו ודעתנו אבל כיון לדבר אחר כמו שביאר. ומפני שלא היתה כוונתו כאן כ"א לבאר דברי אריסט"ו לא להשיב עליהם לכן אמר בלבד בדרך זכרון שאריסט"ו לא ירויח בזה כלל. ויבאר אותו בסוף הפרק כי הוא המקום הנאות אליו כמו שאבאר, ובזה הותרו שני הספקות הראשונים. ואמנם בהתר הספק הג' נראה לי שהרב לא לבד עשה כאן שני ספקות כנגד אריסט"ו כ"א ג'. הראשון מהם הוא שהגלגלים המתנועעים ממערב למזרח שמהם דבר אריסט"ו אינם הולכים על הסדר שזכר מהמהירות והאיחור כמו שהתבאר למעלה, וע"ז אמר אלא שזה לא ימשך כמו שבארתי לך. והשני כי אף שכולם ישמרו הסדר שחשב אריסט"ו, ר"ל בהיות מאחר התנועה למעלה מן הממהר, הנה בהיות הסבה בזה לדעתו כפי התשוקה והחשק אל המניע, שמי שהוא מצייר ומשיג יותר מהמניע הראשון תהיה תנועתו ממערב למזרח יותר מאוחרת להיותו קרוב מהציור וההשגה שמצייר ומשיג הגלגל היומי המתנועע ממזרח למערב, מאחר שהשמיני שהוא משיג מהמניע הראשון יותר מכל שתחתיו תנועתו המיוחדת היא ממערב למזרח ואם היו גלגלים למטה ממנו המתנועעים ממזרח למערב יתחייב שנאמר שישיגו מהמניע הראשון יותר תשוקה וחשק מהשמיני וזה לא יתכן, וימשך מזה שלמטה מהשמיני לא יהיה גלגל מתנועע ממזרח למערב, ולספק השני הזה כיון הרב באמרו ויותר גדול מזה שהגלגלים ג"כ יתנועעו ממזרח למערב למטה מהשמיני, ע"כ, וקראו הרב יותר גדול לפי שהראשון לא היה רק מצד היות הגלגלים בלתי שומרים הסדר מהמהירות והאיחור בהיות כולם מתנועעים ממערב למזרח כמו השמיני, אמנם הספק הזה השני הוא מצד היותם מתנועעים הפך השמיני ומתדמים יותר ממנו אל הגלגל היומי בשתנועתם לצד אחד. והג' הוא כי באלה המתנועעים שזכר ממזרח למערב יפול הספק ג"כ אשר עשה בראשונה על המתנועעים ממערב למזרח. וזה כי הגלגל שהוא יותר קרוב מהם אל התשיעי היה ראוי שיהיה יותר ממהר התנועה מאשר הוא יותר רחוק מעט כיון שכולם מחזיקים בבריתו להתנועע ממזרח למערב ואנחנו נראה בהם ההפך. ולספק הג' הזה כיון הרב באמרו והיה ראוי שיהיו יותר ממהרים מאשר תחתיהם מאשר יתנועעו ממזרח למערב. ואמרו ושיהיו אלו המתנועעים מן המזרח קרובים במהירות לתנועת התשיעי, ר"ל שהעליונים מאלה היו ראוי שיהיו קרובים במהירות לגלגל התשיעי יותר מאשר תחתיהם לפי שהעליונים ישיגו מהתשוקה והחשק המניע הראשון יותר מהתחתונים. ואל הספק הג' הזה הוא שרמז הרב למעלה באמרו ומהם מי שמאחר התנועה למעלה מן הממהר כמו שביארתי, ומפני שהרב עשה על אריסט"ו כל ההשגות האלה כפי אמתת מציאות הגלגלים ותנועותיהם אבל לא כפי מחשבתו של אריסט"ו, לכן נאמר על הספקות האלה כולם שאריסט"ו לא התעורר לזה לפי שלא היתה חכמת התכונה שלמה בזמנו והוא לא שער דבר בגלגלי הרומים והתנינים האלה, כ"א מהגלגלים הנושאים הכוכב עליהם בלבד. ואמר הרב כי השאלות והקושיות האלה כלם שיתחדשו לדעת הקדמות אין להם מקום כפי דעת חדוש העולם האומר שיש מיחד שיחד כל גלגל במה שרצה מאיחור התנועה ומהירתו בה יותר כפי סדר המציאות. ואמר הרב שאמנם למה ייחד המיחד ית' כל גלגל באותו האופן מהתנועה, הנה אנחנו נסכל אופני החכמה האלהית בזה וכמו שיזכור אח"ז, ושם אבאר כח שיהיה על סדר הנחת קצתם בקצתם כמו שחשב היה זה נפלא וכו', יראה מאמר מותר ושאין ענין לו. והנראה שכיון הרב בזה שאפילו שאריסט"ו היה נותן הסבה להתחלפות תנועות הגלגלים בכל השאלות היה באמת עיון נפלא ומשובח, אבל לא היה מאמין מפני זה דעת הקדמות. כי יאמר בהיות עלת התיחדות בתנועותיהם בסדר ראוי כמו מה שיאמר בעלת חלופי היסודות בהנחתם בין המקיף והמרכז בסדר נאות שלא נודה מפני זה שהם בלתי מחודשים לפי שאין ראוי לעשות ראיה מהדבר ההוא למה שהיה קודם התהוותו כמו שביאר הרב בפרקים אשר קדמו, כ"ש שדעת אריסט"ו לא הסכים עם סדר המציאות והוא המורה שהעולם לא נמצא ע"צ החיוב ממנו יתברך כ"א ע"צ הכונה והרצון, ולכן יחד כל גלגל בתנועתו בצד ובמהירות כפי מה שרצה. ובזה נשלם החלק הרביעי מדברי הרב בזה הפרק. ויותר מבואר מזה במציאות ההתיחדות בגלגל כו'. עתה יעשה הרב טענות אחרות לבאר מהם שעניני השמים וכוכביהם כפי הנחתם יורו בהכרח שאינם על צד החיוב מהאל ית' כ"א בכונה ורצון. והטענה הראשונה מאלה היא כוללת בכל הכוכבים ושאר הטענות מהם מיוחדת בכוכבים הקיימים אשר בגלגל השמיני, ומהם יוכללו ג"כ שאר הכוכבים. וענין הטענה הראשונה מאלה שהיא חמשית בהצטרפה אל השאלות הראשונות אשר כבר זכר הוא, שלא לבד מורה ההתיחדות התחלפות תנועות הגלגלים זה מזה, אבל גם במציאות ההתיחדות בעצמות הגלגל האחד יש מהטענה אשר לא יוכל אדם לתת בו סבה מיחדת זולת כוונת המכוין, והיא מציאות הכוכבים נחים דבוקים וקבועים בגלגלים הסובבים תמיד, אך אמנם מה ראה הרב להביא על זה מאמר אבונצ"ר שלא דבר כ"א מהספיריות והרב לא עשה ממנו טענה, וגם למה הביא בזה ענין היסודות בתנועתם ומנוחתם בהיות שלא היה בהם הדרוש עתה כ"א מהכוכבים בגלגליהם. הנה הוא כפי מה שאומר, דע שאריסט"ו במקום הנזכר אמר, שמן הראוי שיהיה טבע הכוכבים מטבע הגשם אשר בו הכוכבים מצד מה שהם חלק ממנו. וזאת היא גזרה כבר הסכימו עליה הראשונים, כי מי שאמר שטבע הגלגל אש. ישים הכוכבים אשיים, והוליד מזה שכמו שטבע הגלגל טבע חמישי איננו לא כבד ולא קל. כן ראוי שיהיה טבע הכוכב, והנה הרב שער בחולשת דברי אריסט"ו אלה, כי הוא לא עשה לא מופת ולא ראיה על היות חמר הגלגל והכוכב אחד אלא משבושי הקדמונים, ואם הם שגו ברואה פקו פליליה בחשבם שהגלגלים והכוכבים היו אש לוהט, למה נשגה אנחנו. והנה חלוף החמרים אין דרך לעמוד עליו כ"א מפאת הצורות ומפאת תנועותיהם, כי המתנועע תמיד טבעו ומהותו זולת טבע הנח תמיד, הנה לפי זה הוצרך הרב בתחלת טענתו זאת להכריע שחמר הכוכב אינו כחמר הגלגל. וצורתו אינה כצורת הגלגל, ואם אריסט"ו הביא ראיה על חלופו מדברי האומרים שהיה הכל מאש שהוא לדעתו טעות מבואר הביא כנגדו הרב ראיה מדברי אבונצ"ר ודעתו שלהיות הגלגל ספיריי והכוכבים אינם ספירים כ"א מאירים, לכן גזר שיש בין חמר הכוכב וצורתו לחמר הגלגל וצורתו הפרש, ולא היו א"כ שניהם מחמר אחד וצורה אחת, כ"א היו כן, היו שניהם ספירים או בלתי ספיריים. ועם היות שאבונצ"ר לא שער ביניהם חלוף כ"א מעט מפני שלמדו מהספיריות, הנה הרב עשה אותו חלוף עצום מפאת התנועה לפי שימצאו א"כ במציאות דברים נחים לעולם שהם הכוכבים ודברים מתנועעים לעולם שהם הגלגלים ודברים יתנועעו פעם וינוחו פעם, שהם היסודות, וכמו שיש בין היסודות ובין הגלגלים הפרש רב ועצום, להיות הגלגלים מתנועעים תמיד והיסודות אין תנועתם תמיד כי הם נחים במקומם, כן ראוי שנאמר שבין הכוכב והגלגל יש הפרש יותר עצום להיותם בתכלית הקצוות אחד נח תמיד ואחד מתנועע תמיד. וכן יתחייב שיהיה הכוכב בחמרו וצורתו יותר מרוחק מטבע הגלגל ממה שהוא מרוחק מטבע היסודות. ובהיות הענין כן שהכוכב והגלגל מתחלפים בחמרם וצורתם תהיה הטענה עצומה איזה דבר קבץ בין שני החמרים המתחלפים האלה, בין שיהיה חלופם מעט כדברי אבונצ"ר, ובין שיהיה חלוף גדול כדברי הרב. ולמה בהיותם שני גופים מתחלפים הכוכב והגלגל יהיה תקוע האחד באחד, והתבונן מאמר הרב שני גופים שהנה אומרו לחלוק על האומרים שהכוכב הוא מעצם הגלגל וחלק ממנו, ושיתנועע בו כהתנועע החלק בכל, כי אם היה כן לא היה הכוכב בפני עצמו כדור שלם, כמו ששאר חלקי הגלגל אינם כדורים רק חלקי כדור והיה הכוכב מתערב בגלגל אם יהיה חלק ממנו, כמו שיתערבו החלקים בכל, ולרמוז לזה שהוא כדור שלם באמת אמר הרב סוף דבר שיהיו שני גופים מתחלפים, ר"ל גופים שלימים בכדרותם מתחלפים זה מזה בהיות כל אחד מהם בפני עצמו ויהיה תקוע אחד מהם באחד בלתי מתערב בו ר"ל כמו שיתערב החלק בכל, שאם היה מתערב היה טבע הכל אחד, כי השמים הם מתדמים בחלקיהם, ואין להם חלקים ואיברים מתחלפים בצורה, ולכן יחויב שיהיה הכוכב ספיריי כמו הגלגל, והגלגל מאיר כמו הכוכב, וכיון שאין הדבר כן מבואר נגלה שהוא בלתי מתערב עמו, אבל הכוכב נגבל במקום ידוע מהגלגל, ואיך יהיה נמצא עמו מדובק בו בלתי כונת מכוין, ואפשר עוד אצלו לומר שאריסט"ו לא גזר שהיה הכוכב מחמר הגלגל ומצורתו, אבל אמר שהגרמים השמימיים כלם הם גשם חמישי לא כבד ולא קל ושהכוכבים הם נכללים בגזרה הזאת, אבל לא יכחיש אריסט"ו שהגלגל והכוכב בחמרם המיוחד ובצורתם המיוחדת יהיו מתחלפים, כי כמו שבדברים השפלים הצומח והאדם נאמר עליהם שהם מתחלפים בחמריהם המיוחדים ובצורותיהם המיוחדות, עם היות שישתתפו בחמר הראשון ובצורה הגשמית הראשונה, כן נאמר בשמים שעם היותם כולם גשם חמישי לא כבד ולא קל. הנה הכוכב בחמרו המיוחד ובצורתו המיוחדת היא זולת הגלגל, ולכן הכריח הרב חילוף החמרים והצורות המיוחדים מהספיריות והאור לדעת אבונצ"ר, ומתנועה והמנוחה לדעתו. ובא א"כ הרב לבאר דברי אריסט"ו בחמרי הגלגלים והכוכבים לא לחלוק עליהם. והיה תכלית דבריו שבהיות הכוכב מטבע מתחלף לגלגל ראוי לשאול מי יחדם והדביקם יחד, כי אם המכוין והבורא ית', וזאת היא הטענה הראשונה מהטענות האחרונות האלה. והטענה האחרת שהיא הששית לטענות הרב, העיר עליה באמרו, ויותר נפלא מזה אלו הכוכבים הרבים אשר בשמיני כלם כדורים וכו', ר"ל שיראה התיחדות המכוין יותר בענין הכוכבים הרבים הקיימים אשר בגלגל השמיני, והסתכל בדברי הרב שעשה הטענה הזאת מצדדין מתחלפים, הצד הא' בהיות הכוכבים ההם כלם כדורים עגולים, ואם היה שהם נחים תמיד מה היתה הסיבה בהיותה כדורים, כי הצורה הכדורית היא מפני התנועה הסבובית, ואין לנו שנאמר שהיה זה בהזדמן ומקרה, כי אלו היה כן לא היו הכוכבים כלם כדוריים לפי שמה שבמקרה הוא על המעט, וכבר נלחץ אריסט"ו בקושיא הזאת ואמר עליהם דברים שאין להם שחר, כמו שיתבאר בעיון השני, והצד הב' באמרו קצתם קטנים וקצתם גדולים, ר"ל שהכוכבים עצמם אינם שוים בגודלם כי אם מתחלפים ג"כ בזה חלוף רב, ואם היו הכוכבים בגלגל כעיני הבעל חי בו, היה ראוי שיהיו הכוכבים שוים בגלגל כמו שהעינים שוים בחי. והצד הג' באמרו כוכב הנה, ואחר ברחוק אמה לפי ראות העין. ר"ל כי למה לא היו הכוכבים מוגבלים בהנחתם בגלגל במרחקים שוים, ואם היה הדבר בטבע, היה ראוי שיהיה המרחק שוה מכוכב לכוכב תמיד. והצד הד' באמרו ועשרה נלחצים נקבצים וחתיכה גדולה מאוד אין דבר בה, ר"ל שג"כ ראינו בכוכבי הגלגל השמיני במקום ממנו עשרה כוכבים מדובקים נלחצים זה לזה ונקבצים במקום אחד כאלו צר להם המקום לשבת בו, וקרוב לזה ראינו הדבר בהיפך חלק גדול מהגלגל כמו חתיכה גדולה שאין בה כוכב כלל, ולכן יש לשאול מה הסבה המיחדת בהכוכבים הרבים הנלחצים ונדבקים יחד כאלו הם ממשפחה אחת, ובחלק אחר מהגלגל אין מהם כלום כאילו יש להם איבה ושנאה עם המקום ההוא. ואמנם מה שאמר הרב על זה, ועוד כי גשם הגלגל כלו גשם אחד פשוט אין חלוף בו ולאיזה סבה היה זה החלק וכו' יראה מאמר כפול ומותר ושענינו מה שזכר למעלה, מה הסבה המיחדת לזאת החתיכה בעשרה כוכבים, והאחרת בהעדר הכוכבים, והנראה לי שלמעלה עשה הרב טענתו מפאת הכוכבים למה ילחצו ויתקבצו רבים במקום אחד ואינם במקום אחר, כי אחרי שבגשמים הנכבדים ההמה אין ראוי לומר שהיו הדברים במקרה ובהזדמן ראוי לבקש הסבה בזה כפי הטבע מפאת הכוכבים ההמה, ועתה יקשה הרב מטבע הגלגל עצמו, כי אם היה הכוכב חלק מהגלגל מפני מה זה החלק מהגלגל יותר ראוי שיהיה בו כוכב מאיר ולא ספירי והחלק האחר מהגלגל ספירי ובלתי מאיר, כי בהיות הגלגל פשוט מבלי חלוף היה ראוי שיהיו חלקיו מתדמים, ולפי שבאלה הצדדין והבחינות אפשר להרבות השאלות בענינים העליונים כמו שעשה הרלב"ג כ"ז חקירות בזה לכן אמר הרב וזה כלו וכל מה שהוא ממינו, ר"ל מהדברים כמו אלה אמנם ירוחק מאוד וגם קרוב לנמנע כשיאמין שזה כולו על צד החיוב מהשם יתברך כמו שיראהו אריסט"ו:

אמנם כשיאמין שזה כלו בכונת מכוין עשה כן כו', עתה יבאר הרב שהשאלות אשר זכר כולם יסתלקו כשנניח שהעולם מחודש ונמשך מאת הש"י בכונה ורצון. כי אז אין להפלא ואין לתמוה מהמשך התנועות המתחלפות ולצדדין המתחלפים והנחת הכוכבים כאשר הם, שלא יהיה בכל זה ריחוק כלל. אבל ישאר לבד מקום שאלה למה כיון המכוין ית' בזה ולא בזולתו, ועליו אמר הרב שנמשך הדבר כלו כפי חכמתו העליונה אשר אנחנו לא נדע ולא נשיג ענינה. כי בעניני העליונים א"א לומר שנעשה פעל בטל, ולא בדרך הקרי וההזדמן מאחר שנראה בגופי הב"ח בלתי מדברים גידיהם ועצביהם דברים מתחלפים וידענו שיש סבה טבעית בכל אחד מהם מפני תועלת הנמשך לב"ח ממנו, וכ"ש שראוי שנאמין זה בדברים העליונים השמימיים. והנרבוני בפירושו לזה המקום התעכב להקשות על דברי הרב בזה, ואמר שאריסט"ו יאמין בסבה שזכר הרב ולא יאמין בכונה, כי הכונה אינה רושמת כלל בזה החילוף בחוזק או בחלישות. אבל על שהוא פעל האל ויחודו אחר שלא היה בלתי כוונה תהיה הסיבה ההיא עלה לזה החילוף הנמצא שמה בשמים ע"ד החיוב כחיוב העלול לעלה, כי הנה ספקות הרב יגדילו עליו החסרון בידיעתו ית' לא ראיה בשום רצון מיחד לאחד מן האפשריים, כי הסבה אשר יתנה התוריי על שבעבורה כיון האלוה ית' זה החילוף יתן הפילוסוף על מה שיחייב זה החילוף, זה יאמר ברצונו וזה יאמר בידיעתו שהוא עצמו ושא"א שישתנה העלול אלא אם תשתנה העלה. ושהרב גלה זה בפכ"א מזה החלק באמרו הנה כבר התבאר הענין ויגיע ממנו המאמר על החקירה בזה החילוף הנמצא בשמים אשר התבאר במופת שא"א לו מבלתי סבה, האם הסבה ההיא עלה לזה החילוף וכן התחייב ממציאותה, או הסבה ההיא היא הפועלת לזה החילוף המתיחד לו וכו'. והחזיק האפודי בטענה הזאת בפירושו כי היא ישרה בעיניו, ואין ספק שלא כיון הרב להטעות בזה, אבל התשובה בזה היא שאין הנדון דומה לראיה, ואין מאמר התורני שאנחנו נסכל אפני החכמה האלהית עם ההנחה שנמשך העולם מהסבה הראשונה ע"צ הכוונה כמאמר הפילוסוף שנמשך ע"ד החיוב, אבל שאינו יודע סבת הדברים, לפי שהתורני יאמר שתנועות הגלגלים ועניני הכוכבים מורים בהכרח שהם נעשו בכוונה ולא שנמשכו ע"צ החיוב, לפי שאין החיוב דבר אלא המשכות הדברים והשתלשלותם בסבותיהם, ואין לנו דרך לדעת אם העולם מחויב במציאותו או מכוון כ"א מטבעו, ואם היה שענינו בעצמו יורה שאינו מחויב יתחייב בהכרח שיהיה ע"צ הכוונה. ולכן יאמר התורני לפילוסוף אם אתה אומר שהעולם מחויב במציאותו הגידה לי מה סבות החלופים האלו. ואיך יאמר הפילוסוף שאינו יודע סבותם, כי אם הוא אינו יודע סבותיהם מי הגיד לו שהוא מחויב, כי אין חיוב הדבר כ"א השתלשלותו בסבותיו. והנה בדברים השפלים ידענו שהם טבעיים לפי שלא ימלטו מהיותם אם להכרח ואם לתועלת על צד היותר טוב. ואם היה שבחלופי תנועות הגלגלים לא מצינו הכרח ולא תועלת ולא סבות מחייבות לא יתכן לומר שהוא ע"צ החיוב, אבל חלופי הדברים ההם מבלי סבה נודעת יכריחו את שכלנו להאמין שהם נמשכים בכוונה ורצון מהסבה הראשונה, שכיון ורצה לברוא כל דבר באופן שהוא. אף כי אם היו שם סבות לחלופים האלה היה השכל האנושי משיגם כמו שישיג מספר הגלגלים ותנועותיהם וגלגלי ההקפה וגלגלים יוצאי המרכז והרומים ועניני הכוכבים וצורותיהם וגם עניני השכלים הנבדלים והשתלשלותם, כן אם היו לתנועות השמיימית סבות גשמיות אחרות לא היו נעלמות מאתנו, סוף דבר שהעולם הוא עד ודיין בין שתי כתות החיוב והכוונה. ואם הפילוסוף היה מביא מופת חותך בביאור סבות חלופי השמימיים היה ראוי שיקיים שהעולם נמשך ע"ד החיוב והיו עדיו סבות החלופים ההם, וכיון שהוא לא יוכל לתת סבות עליהם אין לו על מה שיסמוך דעתו בחיוב, והתורני יעשה ראיתו על שהכל נמשך מהאל ית' בכוונה ורצון מפאת החלופים ההם. הנה א"כ קוצר הפילוסוף בנתינת סבות לדברים האלה מבטלים דעת החיוב ויתחזק דעת סותרו שהדברים כלם ע"צ הכוונה, ואמנם מה שישאל עוד לתורני ולמה כיון ורצה הש"י לברוא הגלגלים באותו אופן מהתנועות והלחות מזולתם, כבר יצא מהדרוש אשר אנחנו בו, והוא כמו שישאל למה ברא העולם, או למה לא בראו קודם לכן, כי השאלות האלה ביחוד ובכוונה לא יפלו לפי שהרצון כמו שזכר הרב בפרקים שקדמו זה ענינו שירצה ושלא ירצה, ואולי שכוון המכוון ית' ורצה בחלופים האלה כדי שיהיה אות וסימן שהם מחודשים, או שכיון בזה להשלמת העולם השפל, וכמו שיתבאר בעיון השלישי בעזהי"ת, או שאנחנו לא נדע ענין כוונתו כמו שלא נדע ידיעתו ועצמותו, ואין כן ענין הגרמים השמימיים כי הם גשמים ויוכל השכל להשיגם, הנה התבאר מזה שהסבה אשר יתנה התורני באלו החלופים עם הכוונה והרצון היא מספקת, ושסכלותו בסבת הכוונה ורצון האלהי לא יבטל דעתו בכוונה, ואין כן ענין הפילוסוף, כי אם הוא לא מצא סבות אלה החלופים לא יתכן שיקיים דעת החיוב, לפי ששתי הכתות אי אפשר לעשות טענה או ראיה כי אם ממה שישיגו מטבע המציאות, ודע זה והבינהו מאוד. ומה שכתב הרב בפכ"א אינו כי אם לבאר ההבדל שיש בין דעת החיוב לדעת הכוונה, שהוא כולו אם המשך העולם מהסיבה הראשונה לא סר ולא יסור או אם היה נעדר ואח"כ נתחדש, ואינו סותר לדבר ממה שזכר כאן, ואמר הרב שאין ראיה אצלו על הכוונה ר"ל שנמשך העולם מאתו ית' בכוונה ורצון יותר גדולה מהתחלפות תנועות הגלגלים וכלל בזה ארבע שאלות שזכר. ראשונה, בהיות הכוכב תקוע בגלגלים וסדר הנחתם והם השאלות שזכר אח"כ מעניני הכוכבים, ושלזה לקחו הנביאים עניני הכוכבים והגלגלים מופת על מציאות השם. לפי שהפעולה תורה על הפועל והענינים בעצמם מורים שהם מכוונים ומחודשים ואין מחודש בלתי מחדש, ולפי שהיה זה הגדול שבמופתי מציאת ד' לכן אמר עליו מלת בהכרח כי הוא מופת חותך, ואמרו ובא בענין אברהם מבחינתו בכוכבים מה שכבר התפרסם, ר"ל משאחז"ל ראה בירה דולקת אמר אי אפשר לבירה הזאת בלתי מנהיג, ענהו הש"י אני הוא המנהיג, ואמר ישעיהו מעורר על עשות הראיה בהם באומרו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, ואברהם אמר ה' אלהי השמים לפי שבראם על הטבע שהם עליו, וכן אמר אדון הנביאים רוכב שמים בעזרך, לפי שזאת הראיה מתנועת השמים היא אמתית אין ספק בה, ואמנם מה שאמר הרב אח"ז וביאור זה כל מה שתחת הגלגל וכו', הוא להשמר מן הספק למה היו הנביאים עושים ראיה מעניני השמים ולא מעניני העולם השפל, האם לא היה העולם השפל מכלל הנבראים כמו השמים, לזה אמר שהיה הסיבה בזה לפי שכל מה שתחת הגלגל מן החלופים אע"פ שהחמר שלהם אחד כמו שהוא אחד בשמים כבר יוכל האדם לחשוב שהמיחד בחלופים ההם היו כחות הגלגלים אשר עליהם והנחת החמר מן הגלגל, ר"ל שמה שהיו קרוב למקיף נתדקדק וקיבל צורת האש והמתרחק משם נתעבה וקבל צורת הארץ כדברי אריסט"ו, אמנם החלופים הנמצאים בגלגלים ובכוכבים מי נאמר שיחדם כי אין עליהם גלגל אחר, לא ישאר כי אם שהיה הש"י הוא המיחד כפי כוונתו ורצונו, ובזה נשלם החלק הששי.

ואם יאמר אומר השכלים הנפרדים כו'. עתה תדע למה הביא הרב פה תשובתו על מאמר האומר שהשכלים הנפרדים מניעי הגלגלים הם סבות חלופי תנועותיהם ולא הביאה למעלה בזכרו הדעת הזה, שהסבה בו היא שהרב רצה להשלים טענותיו מהתנועת הגלגלים והנחת הכוכבים כאשר עם לבבו ולא רצה להפסיק מאמרו, אבל עתה שהוציא תולדה באמרו מי הוא מיחדם כ"א הש"י הוצרך לזכור הספק שיפול עליו, והוא שיאמר אומר שעם היות שאין על הגלגלים גלגל אחר שיהיה סבת חלופיהם הנה כבר נוכל ליחס הסבה בזה לשכלים המניעים אותם שהם עליהם שיתנועע כל גלגל כלפי מניעו ולא יהיה א"כ מיחדם הש"י, וכבר זכר הרב שאריסט"ו העיר על זה בספר מה שאחר הטבע ושלא הרויח בזה כלום לתת סבה בחלופים ההם, וזה לפי שאותם מניעים אינם גשמים אבל הם שכלים נבדלים מחמר ואינם מיוחדים ומיוחסים למקום ידוע מן הגלגל, כי שכל הנבדל המניע שוה לכל חלקי הגלגל המתנועע ממנו והוא אינו מניעו כי אם על צד התשוקה, ולכן תשאר השאלה עכ"פ, ועשה הרב בזה ג' בטולים. א', למה זה יתנועע זה הגלגל תנועתו התשוקית ר"ל שהוא ע"צ התשוקה והחשק לשכלו הנפרד ותהיה התנועה ההוא לצד מזרח והגלגל האחר לצד מערב, האם נאמר ששכל הגלגל העליון הוא לצד המערב ושכל הגלגל השמיני לצד מזרח ולכן יוצאים לקראתם אל המקום אשר הם שמה, זה אי אפשר כי אין לנבדלים מקומות מיוחדים. בטול שני, באומרו בהיות זה מאחר וזה ממהר, ר"ל אם היה ענין המניע מיוחד בפאה מוגבלת כאלו תאמר המזרח, למה א"כ היו מאותם הגלגלים המתנועעים ממערב למזרח קצתם מהירי התנועה מקצתם, והיה ראוי שיהיו שוים בתנועותיהם כיון שכלם מתנועעים בתשוקה לאותו צד. ואם יאמר אריסט"ו שהענין תלוי במניע כפי גודל כחו ושגדול הכח תהיה התשוקה אליו יותר עצומה ויתנועע גלגלו יותר במהירות מה, יתחייב בטול ג', והוא אומרו ולא יומשך זה על ערך קצתם מקצתם לפי שהשכלים לדעת הרב הם בדרך עלה ועלול, והעלה כחה גדול בהנעה מהעלול. כי לכן היתה תנועת הגלגל העליון היומי במהירות עצום לפי שמניעה הסבה הראשונה בלתי ב"ת החוזק, ובזה הערך היה ראוי שגלגל לבנה יהיה יותר מאוחר התנועה מכלם להיות המניע שלו עלול מכל אשר למעלה ממנו, ובכלל שיהיו הגלגלים הולכים מהמהירות אל האיחור כפי העלול והעלולים על ערך קצתם מקצתם, ר"ל מהמניעים, ואינו כן, כי כמו שנזכר למעלה יש מן התחתונים מהירים מהעליונים ולכן א"א בהכרח מבלתי שיאמר שטבע הגלגל ועצמו כפי צורתו חייב שיתנועע לזה הצד ובזה המהירות ושאותה צורה ועצמות שלו תחייב תשוקתו אל המניע. וכן יאמר אריסט"ו ר"ל שהגלגל מצד צורתו המינית תתחייב תנועתו כמשפט כל פעל המיוחד לנמצא במה שהוא הנמצא ההוא, ולפי זה שבנו למה שהיינו בו תחלה מהשאלה, והוא שנאמר אחר שיהיה חמר כל הגלגלים אחד באיזה דבר התיחד זה הגלגל בטבע ותשוקה אחת תחייב לו זה המין מהתנועה בחילוף האחר אי אפשר מבלתי מיחד בהכרח, ואמר הרב שהבחינה הזאת תוציאהו לשתי שאלות. א', אם מציאות זה החלוף שבגלגלים וכוכבים מחייב חיוב הכרחי היות העולם נמשך מהסבה הראשונה בכוונת מכוין לא על צד החיוב, אם לא. והשאלה השנית כאשר נודה שהיה העולם בכוונת מכוון אם יתחייב מזה שיהיה מחודש אחר העדר או לא יתחייב זה, אבל יהיה אפשר שהמיחד ית' לא סר מהיות רוצה ומכוין בעולם תמיד ויתחברו שני הענינים יחד הקדמות והכוונה, כי כבר היו אנשים שחשבו כן, וזהו הדעת אשר זכר ה"ר חסדאי וה"ר נסים רבו, כמו שהודעתיך, ואל השואל שישאל על זה, ואם היה שהרב כבר עשה טענותיו בפרק הזה לבאר שהעולם נמשך מהסבה הראשונה בכוונה ורצון, ואמר שיתחייב בהם הכוונה בהכרח, איך עשה עליו עתה מחדש שאלה כאלו הבחירה והחקירה שעשה עד עתה היא הוצאתהו עתה מחדש לשאלה ההיא, ואמר הנני מתחיל בתשובת שאלות האלה, כי איך קראה התחלה ואינו כן, כי מתחלת הפרק השתדל הרב לבאר זה והשלים ביאורו. והתשובה לזה הוא באחד משני פנים, הא' שעם היות שהרב עשה בזה הפרק טענות לבאר היחוד והכוונה מפאת חלופי תנועות השמים והנחת הכוכבים, חשש שיאמר הפילוסוף, החלופים האלה אשר אמרת הן המה מחויבים מהסבה הראשונה ונמשכים ממנו על צד החיוב כמו העולם בכללו, לכן לא נסתפק הרב בזה עד שיבאר אותו החיוב אשר ירצהו אריסט"ו באיזה אופן, הוא ויעשה זה בסוף פכ"א כדי לבאר שאותו החיוב אינו מספיק להיות סבה לחלופים האלה כפי מה שהניחו אריסט"ו, גם שמיד בפכ"ב יכריע דעת חידוש העולם בבטלו ענין החיוב שירצהו אריסט"ו בראיות הכרחיות, הנה א"כ עשה השאלה הזאת כדי לתת תוספת ביאור והכרעה בדרוש הלזו, ואתה תדע שעל השאלה השנית השיב הרב ראשונה בפכ"א. ועל השאלה הראשונה השיב עליה אח"כ בפכ"ב, והיה זה לפי שממה שיאמר בתשובת השאלה השנית יעזר ויסתייע לתשובת השאלה הראשונה, וכמו שיתבאר בדבריו. והאופן הב' מהתשובה הוא שאחר שהשלים הרב לסדר טענותיו כולם להוליד מהם שטבע הגרמים השמימים והכוכבים מורה שהם בכוונת מכוון לא בחיוב. ראה לספק עליו מפאת השכלים המניעים שיאמר הפילוסוף שהם הסבה בכל החלופים האלה. אם לחילוף צדדי התנועות, ואם למהירותם ואיחורם ואם להנחת הכוכבים בגלגלים בכל בחינת החלופים אשר זכר, ולכן הביא זכרון הספק הזה באחרונה לפי שהיה עתיד להרבות עליו הדברים בפרקים הבאים, ואתה תראה שעם היות שיש לנו הנה שני מיני טענות בדברי הרב. א', מחילוף תנועות הגלגלים. ב', מהנחת הכוכבים, הנה הוא בתשובתו על ספק המניעים להשיב כאן כ"א על המין האחד מהם, שהוא מחלופי התנועות, באמרו שהמניע הראשון הנבדל אין לו הגבלת מקום ואיך א"כ יתחייב ממנו חלוף הצד בתנועות וחלוף המהירות ולא דבר הרב בכל זה דבר מענין הכוכבים, ומפני זה אחר שהשיב אל הספק במה שיתיחד לחלופי תנועות הגלגלים הוצרך להשיב עוד לחלופי עניני הכוכבים להוכיח שאינם מחויבים מפאת השכלים הנפרדים, וע"ז בלבד עשה השאלה הראשונה, האם במציאות זה ההתחלפות, ירצה התחלפות עניני הכוכבים בגלגלים אשר זכר בטענותיו אם יתחייב שיהיה בכוונת מכוין מהבורא ית' או לא יתחייב זה, ר"ל אבל שתהיה סבתו מחויבת מפאת השכלים הנבדלים המניעים, וזהו כח השאלה הראשונה הזאת. והשאלה הב' היא כוללת לכל הטענות ולכן אמר בה אם כשיהיה כל זה בכוונת מכוין, כי באומרו כל זה גלה דעתו שהשאלה הראשונה היתה חלקית לעניני הכוכבים ולכן אמר בה זה ההתחלפות, אמנם השאלה השניה היא כוללת לכל החלופים ולכן אמר כל זה, ר"ל חלופי התנועות וחלופי הכוכבים בכוונת מכוין ייחד זה הייחוד. אם יתחייב מזה שנתחדש זה העולם אחר העדר או לא יתחייב זה, אבל שבהיות העולם קדמון יאמר שנמשך ממנו ית' ברצון וכוונה שלא סר מהיותו רוצה ומכוין בו. והנה לבאר השאלה הב' הזאת הביא הרב פרק עשרים הנמשך לזה לבאר בו מה שיאמינהו אריסט"ו בענין החיוב, והוא שלא נמצאו דברים אלו במקרה כ"א בסבה עצמית, האמנם איך התחייב העולם מאותה סבה עצמית ראשונה ביאר דעת אריסט"ו שהוא היות החיוב ההוא בידיעה ורצון שמח ונהנה בו, ואי אפשר שירצה חלופו, ואמנם מאמיני הקדמות שהאמינו עם זה שהיה העולם ממנו ית' בכוונה והתיחדות, נסתפק להרב אם היה דעתם שזה היה דעת אריסט"ו, או אם היו בזה חולקים עליו, ואיך שיהיה ביאר בפכ"א שאחריו שא"א לקבץ הכוונה וההתיחדות עם אמונת הקדמות. ובסוף דבריו אמר באותו פרק וז"ל. והגיע המאמר אל החקירה על זה החילוף הנמצא בשמים אשר התבאר במופת שא"א לו להמצא מבלי סבה, אם הסבה ההיא היא עלה לזה החלוף וכן התחייב ממציאותה, או הסבה ההיא היתה הפועלת לזה החילוף המיחדת לו על הצד אשר נאמין וכו', וזה על חלוף עניני הכוכבים אמרו, והיא היא השאלה הראשונה ששם התחיל לחקור עליה וענינה אם אותו חלוף הנמצא בכוכבים אחרי ההודאה שיש לו סבה והיא הסבה הראשונה לכל הדברים, אם הנמשך זה ממנה על צד החיוב או על צד הכוונה, כמו שנאמר אנחנו עדת משה רבינו עליו השלום. וכדי להשיב על זה התחיל הרב לבאר ענין החיוב אשר יראהו אריסט"ו ר"ל איך נמשכו השכלים זה מזה והגלגלים מהשכלים. ובפכ"ב הקשה על אותן המשכות והכריע שאינו על דעת החיוב, וזהו אשר רצה לבאר על השאלה הראשונה. הנה התבאר הפרק הזה עם קישור שאר הפרקים: