כסא עקר הנחתו וכו'. לפי שהרב בפרק הקודם ביאר השאלת מקום ראה לבאר אחריו שם כסא שהוא מקום מיוחד לבעל הגדולה. והנה לא זכר בביאור אם הוא שם משותף או מושאל או מסופק, אבל מתוך דבריו יראה שעשאו מושאל, מאחר שאמר ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה. והיה זה לפי שהשמות שיאמרו בשתוף גמור לא יתן טענה ודרך לאותו שתוף, אבל הנאמר בהשאלה יבאר הדרך אשר הביא אליה מפאת הענין שהיה בהנחה הראשונה שנמצא כמוה בדבר אשר הושאלה:
הכסא דבר נמצא כו'. אמר גדולה ומעלה ועוצם ענין, לפי ששלשת המלות האלה יאמר על השמים למי שידעם כמו שיזכור באומרו ומפני זה הענין נקראו השמים כסא להוראתם אל מי שידעם עוצם ממציאם ומניעם ומנהיג העולם השפל בהשפעה טובה ואמר כה אמר ה' השמים כסאי (ישעי' ס"ו א') הנה מה שאמר הרב עוצם ממציאם, ירצה האל ית' שהמציאם ובראם אחר האין הגמור, ומניעם, ירצה על היותו ית' מניע הגלגל ערבות בכחו הגדול, ואומר ומנהיג העולם השפל, ירצה על היות הגלגלים כלי הש"י להשפעת טובו בעולם השפל הזה. ושלשת ההקדמות האלה נזכרו בפסוק, אמר השמים כסאי רמז אל היותו ית' מניע הגלגל, ואומר הארץ הדום רגלי ירצה שהעולם נשפע מאתו ית' באמצעות הגלגלים, ואומר ואת כל אלה ידי עשתה ירמוז לבריאה. ולזה אמר הרב שהם יורו על מציאותו ועצמותו ויכולתו, רמז במציאותו, ההנעה, שמציאותו ית' ומהותו הוא היותו מניע בלתי מתנועע, ורמז בעצמותו היותו בורא העולם שהיא העצמה הבב"ת, ורמז ביכולתו הנהגת העולם הזה על ידי הגלגלים, ומפני זה מאמר הרב בתחלתו שהכסא יורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם עניינו לרמוז על שלשת הענינים שזכרתי. והאפודי הרגיש בשנים מהם ושתק מהג' שהוא הבריאה, אולי שהיתה הסבה שלא נפל בו לחשדו את הרב בזה כדרך הנרבוני, ושניהם כזב ידברו. אבל מה שהרחיב בו הלשון באומרו כי יד על כס יה, ההרחבה הזאת היא שנראה מפשט הכתוב שהיה הש"י נשבע בכסאו, והוא מהגנות שישבע אלהינו ית' בדבר מנבראיו, וכבר גלו רבותינו שאם נשבע אדם בשמים ובארץ שלא אמר כלום, ואם זה אמת בשבועת האדם כ"ש בשבועת האל ית' שמאמר כי יד על כס יה היא שבועה מהאל ית' לא ממשה. ואין לך להקשות מן כי אשא אל שמים ידי (דברים ל"ב מ') כי אינו שבועה, אבל יאמר ששכינתו בשמים ובארץ, ומפני זה אמר אחר שכס יה לא נאמר על השמים ולא על דבר אחר זולת האל כי אם על עצמותו וגדולתו, ויורה עליו אמרם ז"ל שכס יה מלה חדא ולכן אמר שהוא תאר עצמותו וגדולתו. ולפי שהתארים שיתואר בהם האדם הם דברים מקריים חוץ מעצמו או נברא מנבראים כאמרנו אדון פלוני או אבי פלוני, לכן אמר הרב שאין כן התאר הזה לו ית', וזהו אשר אין צריך שידמה דבר חוץ מעצמותו ר"ל שיהיה התואר דבר מקרי בו ולא נברא מנבראיו וכו' כי יהיה זה כפירה בלא ספק ר"ל שברא האל עצמו, ואמר אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור (איכה ה' י"ט) הוא עצמותו וגדולתו, כיון שאמר כסאך לדור ודור, שהוא נרדף למה שאמר אתה ה' לעולם תשב כי כסאו הוא עצמו, והאפודי כתב שבפ' כ"ו מחלק ב' פי' הרב זה הפסוק באופן אחר ושאומר כסאך לדור ודור נאמר על השמים, ושהוא נוהג בזה מנהג הסבה השביעית שרצה להעלים בכאן הענין. ואני אחשוב שאין בזה סתירה, לפי שהרב לא ירחיק היות בפסוק אחד פירושים הרבה, וכאן פירש זה הפסוק באופן אחד, ושם פירשו באופן אחר. ולפי שדעת הרב ששם הכסא הנאמר בפסוק וכסא הכבוד ג"כ נאמר על השמים, אגלה דעתי שאינו כן, לפי ששם כסא לבד יאמר על השמים, כמו השמים כסאי, ויאמר ג"כ על הגדולה והממשלה כמו וישב שלמה על כסא ה' (ד"ה א' כ"ט כ"ג) אבל כסא הכבוד לא נאמר בשום צד כי אם על גדולת האל ועצמותו, וזהו אומר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה י"ז י"ב), יאמר שכסא כבוד האלהי שהוא מרום ויותר מעולה מהראשון ר"ל הכסא הראשון שהם השמים, והוא מקום מקדשנו הנה הוא האל יתברך כמו שאמר מקוה ישראל ה' (שם פסוק י"ג) וקרא מקוה ישראל לפי שהוא מקור מים חיים, ואם תבין זה תבין מאמר ר' אליעזר (הארץ מאי זה מקום נבראת) משלג שתחת כסא הכבוד, שלא דבר מהגלגל כמו שאפרש בע"ה בפ' כ"ו ח"ב בהגיעי לשם, והאפודי פי' לדעת הרב כסא כבוד מרום מראשון על השמים שהוא כסא כבוד לדעתו ומרום, וזכר שהוא מראשון ר"ל מהאל ית' שהוא ראשון הנמצאים כלם, ומה שכתבתי הוא האמת אצלי בפי' הפסוק:
והנרבוני כתב בזה הפרק זה לשונו זו כפירה בלי ספק כדי לאמת דור דור עם המשותף לו ית', רצוני לומר לאמת דבר נוסף והוא התואר הנוסף עליו עם שיהיה קל ורוחני, כי הוא ית' אחד פשוט, ולולא זה לא יהיה מחוייב המציאות, וזה אחד מהפרקים אשר כיון לבאר שתוף השם לא זכרו ואני זכרתי והבן מה שרמזתי אליו עכ"ל. ירצה בזה לפרש פסוק כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק שהוא המשותף לו ית' שנקרא אמת, דבר נוסף והוא התואר הנוסף עליו, עם שיהיה קל ורוחני שהוא הנרמז אצלו בשם עמלק כיון שהוא ית' אחד פשוט, ואם היה בו הרכבה ורבוי מה, לא יהיה מחויב המציאות. ואמר שזה א' מהפסוקים שכיון בו הרב לבאר שתוף שם שלא זכרו ר"ל עמלק. ראה גם ראה אתה המעיין, ההבלים האלה שזכר זה המפרש, איך לשון הכתוב לא יורה עליו כי אין שם לשון יורה על התואר ולא על דבר נוסף, וגם כפי דרכו היה ראוי שיקראהו עמקל, שרצונו עם קל לא עמלק, ודברי הרב לא יסבלוהו. אבל דרכי הנרבוני לא יכונו זר מעשהו נכריה עבודתו: