ילד כו'. לא אמר הרב הנחתו הראשונה, כי אין המובן לילד מצד ההנחה וההסכמה, אבל הוא המובן ממנו בעצם וראשונה והוא הלידה. ואמר שהושאלה להמצאת הדברים הטבעיים, בטרם הרים יולדו, והושאלה גם כן לענין הצמחת הארץ מה שתצמיח. והוקשה בזה אם המובן הראשון בהולדה הוא לבעל חי, למה לא הביא אחריו הולדת הצומח ואחרי כן יביא הולדת הדומם. והוא לא עשה כן, כי אחרי הבעל חי הביא הדומם, אחר זה הביא הצומח. ואחשוב שהרב עשה השאלה כוללת בהולדה שנאמר בארץ אם להוצאת הארץ עצמה, וזהו בטרם הרים יולדו (תהלים צ' ב') אחר כך יביא מה שתוציא הארץ מתוכה והם הצמחים, ולזה אמר, והושאלה ג"כ לענין הצמחת הארץ מה שתצמיח. הנה באר שכלל ההשאלה בארץ, אם מה שתעשה בעצמה, ואם מה שתעשה בזולתה והוא הצומח. עוד ישאיל לחדושי הזמן והם הענינים המדומים ושתלייתם היא בזמן. וישאיל עוד בחדושי המחשבות לדמותם לחדושי הזמן, והם המחשבות והדמיונות והמושכלות, לפי שהאדם בשכלו יוליד הויתם כמו שאמר וילד שקר (תהלים ז' ט"ו) ובילדי נכרים ישפיקו (ישעיה ב' ו'), ולרמוז פירושו בילדי נכרים ישפיקו, הביא תרגום יב"ע שיפרשהו על המחשבות והנימוסים, ולכן אמר הרב מי שלמד איש ענין אחד כאלו הוליד האיש ההוא באשר הוא בעל דעת ההוא ר"ל שלמדו בו:
כמו שאבאר בשתוף שם בן. כתב הנרבוני בזה, בשתוף שם בן הוא אמרו וכל מי שקדמו לו מבנים ירצה, והוא האמת כי אין לרב שתוף שם בן במקום אחר, אם לא בפרק זה באמרו למטה וכל מי שקדמו לו מבנים, שכיון בו שהאדם שלמד דבר מאחר יאמר בנו בדעת ההוא. וגם האפודי כתב כן, ואמר עוד שאפשר לומר שבא שתוף שם בן בח"ג במה שהביא בני אמי נחרו בי (שיר א' ו') ובפ' כ"ג (צ"ל כ"ב) ח"ג בפסוק ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' (איוב א' ו'). אחשוב אני שאינו כן כי שם עם היות שיביא הרב אותם הפסוקים הנה לא יפרש ולא יביא שתוף כלל במלת בן, ולכן ראוי שאחשוב שהוא בזה הפרק:
וכבר קדם לנו ענין צלם ודמות וכו'. אמר הרב שאמרו בשת ויולד בדמותו כצלמו הוא נאמר על הלמוד וההבנה שכאשר למדו והשכילו אמר בו שילד אותו מאותו צד. ולפי שיקשה לזה אומרו בדמותו כצלמו. אמר הרב שכבר קדם עניינו שהוא ההשכלה בפעל, ואיך יאמר שבשכלו ילד אותו אם לא שיאמר על הלמוד וההשכלה. וכן יקשה לזה א"כ ושאר הבנים הקודמים אותו ג"כ היו בגדר האדם, והם חיים משכילים, ואיך לא נאמר בהם זה. השיב לזה הרב, וכל מי שקדמו לו מבנים לא הגיעה להם הצורה האנושית ר"ל ההשכלה בפעל, ולכן לא התלמדו כראוי, אבל שת, לא בבריאתו כי אם כאשר למדהו והבינהו נאמר בו שהוא בצלם אלהים ודמותו, ומזה הצד נאמר בו בייחוד ויולד בדמותו כצלמו:
וכבר ידעת כו'. הוצרך הרב לדברים האלה, לפי שיקשה מאד אם בני אדם הקודמים לשת לא היו בצורה האנושית, האם נשארו כשאר בע"ח או מה היה ענינם. ולכן אמר שכל מי שלא הגיע אליו זאת הצורה ר"ל המשכלת בפעל, אינו איש ר"ל משיג בפעל, אבל הוא בהמה על צורת אדם, כלומר שהוא בהמה בחסרון ידיעתו, והוא איש בתבנית איבריו ותארו. אמנם אינו נמשל כבהמות מכל וכל, כי עם היות שנמשלו אליהם בחסרון הפעולות השלמות, הנה לא יתדמו אליהן ג"כ במה שיהיו נעדרים מפעולות הרע כי יהיה להם יכולת על מיני ההיזק יותר מאשר הם בב"ח, ונתן הסבה בזה ואמר, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים להגעת השלמות הנה כאשר לא יגיע ישתמש בהם במיני התחבולות המביאים לרע והוליד הנזקים וכפי בעל הרע לא יתדמו לב"ח. וזה שאמר כאלו הוא דבר ידמה לאדם, ר"ל בתבניתו, או יחקהו ר"ל בפעולותיו כמו שקוף יחקה וידמה האדם במעשיו. והנרבוני כתב ויחקהו הוא אמרו שדים גם כי יולידו הנזקים. ירצה שמה שאמר כשדים, הוא נאמר על האנשים הרעים שידמו לאדם, ואמר זה לפי שאנשים המפחידים, מהם נעדרים מכל פעל לא טוב ולא רע ואלה הם הפתאים, ומהם רשעים פועלי הרעות ואותם קראו חז"ל שדים ומזיקים שהם אשר יעשו הרע, ואינם כפתאים הדומים לב"ח בהעדר הבנתם, אבל יחקו האנשים בהיותם פועלים תמיד, אם לא (גם) שיהיה לתכלית רע, ומזאת הבחינה נקראים ג"כ מזיקים, ולכן אמר הרב וכן בני אדם הקודמים לשת, רמז לקין והבל, כי הבל היה דומה לאדם בתבניתו והיה פתי, וקין היה מחקה אותו בהיות תמיד מחשב, אבל היתה מחשבתו ברעות. והנה הביא מאמר המדרש כל אותם מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות, והם הדברים שאין בהם ממש, והוסיף הרב לומר בזה ר"ל שדים, להעיר שהיה בהם פעל הרע הקנייני ולא לבד הסכלות ההעדרי אשר כנה ברוחות, וכאשר רצהו השם הוליד בצלמו, והוא בן משכיל בפועל. והנרבוני כתב הוליד בדמותו כצלמו והוציא אל הפעל. ירצה שהפסוק כלו משל, ושאין כאן בן כלל שהוליד אדם ולא שלמדו, אבל שהיה הלמוד לבד כשאז הוציא אדם שכלו מהכח אל הפועל ונטה למושכלות, והוא הנרמז בהולדת שת. והנרבוני יטה דברי הרב לקצה הרוע. ואני אחשוב שכוונתו שאדם למד והשכילו ולכן אמר שהולידו. והתבאר (הנרבוני) מדבריו שהשם הזה הוא מושאל, ושכיון הרב בו לבאר אני היום ילדתיך (תהלים ב' ח') וגם ירמוז לשאר הבנים קין והבל ואם לא זכרו, והוא אומר ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו כצלמו את שת, שהיא הולדת הדעות וההשכל, מחוייב הוא שנכחיש הולדת שת, ויהיה הכוונה בו כדברי הנרבוני על ההשגה שהשיג אדם, ויקשה א"כ מאד ספור תולדות אדם והפרשה כלה שהיא מיוסדת על זרע שת שממנו הושתת העולם. והשיבותי אותם דברי, שהרב ראה בפרשה הולדת שת שתי פעמים, והנני מעירך עליו עיונך בו, אתה תראה בפרשה והאדם ידע את חוה אשתו, שנזכרו שם קין והבל ולידתם והריגת הבל וענינו, והזרע והבנים הנמשכים מקין, ומה שקרה ללמך עם נשיו, שהוא על הריגת קין באמת. אחר זה עזבה התורה אותו הזרע הארור, ולא דבר עוד ממנו, אבל אמר בסוף אותה פרשה, וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת, כי שת לי אלהים זרע אחר וגו', ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה', הנה בא בזה לידת שת הפשוטה כפשוטה ומה שהוליד לאנוש בנו, ולפי שבימיו הוחל לקרא בשם ה' ראתה התורה לעשות יסוד הזרע וספור ההולדה משת, להיותו זרע ברך ה', ולזה התחיל פרשה אחרת, זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים אדם וגו', זכר ונקבה בראם, ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת, ויהיו ימי אדם וגו' ראה שלא זכר בתולדות האלה קין והבל כי אם שת, ושלא אמר ויולד בדמותו כצלמו את שת אבל אמר ויקרא את שמו שת, ומזה הוציא הרב שאין הפסוק הזה מודיע הולדת שת כי כבר קדם הולדתו, אבל שיספר למה עשה ממנו התחלת היחס והתולדה כלה ולא עשאו מקין והבל שקדמו לו. ולכן אמר שאר הבנים לא היו למודי ה' בדעותיהם ובמדותיהם, כי בהיות אדם בן שלשים ומאת שנה הוליד ולמד בדמותו וצלמו השכלי האלהי, בן דומה לו במושכליו, ולכן קרא שמו שת ר"ל יסוד העולם, כי הוא היה ראוי להיות פנת יקרת מוסד התחלת המין ושרשו, ואחר הנחת זאת ההקדמה המשיך ספור היחס והשתלשלות המין:
הנה ביארתי שהפסוקים יסבלו דעת הרב ושהוא כמו שבארתי. ומלבד זה שדייקתי בפסוקים, הנה אפשר לומר עוד בכל הענינים הדומים לאלה, שהרב עם היות שיעשה צורות בענין מעשה בראשית, אם באדם הראשון ועץ הדעת ועץ החיים שירמזו לעיון האדם הכולל, שבהיותו טרוד בעיון המושכלות לא יתעסק במפורסמות, ובהתעסקו בהם יפורש מעיון ההשגה העיונית ויעשה בזה באיש ואשה שיאמרו על החומר והצורה, והולדת הבנים שרומז לדעות המשובשות ומיני היזק שתוליד המחשבה, בהיות האדם נזוף ומעיין במפורסמות שזכר, וכשיעיין במושכלות יוליד בצלמו, ר"ל ישיג ההשגות הראויות והנמשכות משכלו העיונית, וכדומות בדברים האלה. הנה לא נחשוב מפני זה שהרב יכחיש פשט הכתובים, חלילה אליו מזה, והוא הקדים פי' תפוחי זהב במשכיות ששם הנגלה בכסף והנסתר בזהב, וענינו שהרב יסבור ויאמין שהדברים קרו כמו שנכתבו, אבל יחשוב שמלבד מה שיש בכתיבתם בתורתנו, תועלת ידיעת ספורים ההם, הנה יש עוד בהם תועלת יותר משובח אלינו מידיעת הספור, והוא למוד הדברים העיונים אשר על צד הצורה יורו עליהם. ושכדי שנלמוד מהם התועלות המדעיים האלה, ראה משה אדוננו ע"ה לכתוב הספורים האלה בתחלת התורה, כדי שהמשכיל ידע ויאמין הספור וילמוד ממנו הנעלם והנסתר העיוני, וההמון ידעו אמתת הספור שהוא מה שיאות אליהם, ולכן תמצאהו תמיד אומר מצורף למה שיורה עליו הפשט, (או) מחובר למה שיורה עליו הנראה, שהוא תמיד מודה ומאמין בפשטי הכתובים, וכן הביאו בפרק ה' ובפ"ח מזה החלק האחד ובמקומות אחרים, ולמה יתמה האדם מזה והנה הרמב"ן אמר מה שאירע לאבות סימן לבנים, ועם זה לא יכחישו אותם הספורים, ולכן היה הענין ברב רבינו משה בספרו זה. והנה זה לך מפתח להבין כוונתו בשתופים ובמושאלים והוא דבר זכרו הרב פעמים, ובפרק הזה בשתוף ילד ראה שהביא שתוף שהוא באמת על הלידה האמתית ושיאמר על הולדת הדברים החמריים שאינם בעלי נפש חיונית ושג"כ יאמר על חדושי הזמן ושיאמר ג"כ על חדושי המחשבות והמושכלות, והנה במובן הראשון לילד רמז אמתת הספור שהולד (אדם) שת עם חוה אשתו, ושתוף ההולדה שזכר בדברים החמריים הביאה לרמוז לקין שהיה בחדושי הזמן שהוא מקרה ודבר משתנה ובלתי עומד, ושתוף ההולדה במושכלות הם רמז לשת שהוא הבן האחרון, הנה רמז על אמתת הספור ועל מה שיורה הנסתר בב"א שהוליד:
ומלבד מה שאמרתי בזה על דרך כלל, הנה ראיתי אני לחקור בייחוד, אם הרב יעשה צורות ויחשוב שבא משל בכל עניני מעשה בראשית, או בקצתם, וקצת ממנו חשב היות משל, ומי הביאו אליו. כי אם נחשוב שכל מעשה בראשית הוא אצלו משל, ישאר עניין חדוש העולם ובריאתו ג"כ משל, ולא יהיה א"כ אמתתו החדוש וכדי בזיון וקצף, עד שמפני זה פי' הכספי בפ"ט (צ"ל בפרק כ"ט) חלק שני, כשהרב הביא מנהג הנביאים לדבר במשלים, ויאמרו שמים וארץ והמאורות על האומות הנכבדות, ושאר הדברים שהביא שמה, כתב שרמז הרב שם לומר שבריאת שמים וארץ והאור הוא משל על משה ואהרן, ושאר הדברים כלם נטה אותם אותו מפרש לצד מינות, עפרא בפומיה. לבי לרב המורה יצעק איך השתדל להועיל, והנה קמו בני בליעל עבדים מתפרצים באדוניהם, והשיאו את דבריו לאמר נלכה נעבדה אלהים אחרים. ונפשו על זה תאבל באשר הוא שם, כי לא כיון אליו ולא עלה על לבו. ואשר אחשבהו אני הוא, שעם היות שנאמר שהרב חשב שיש במעשה בראשית משל, בלתי מכוון בעצמי ושאינו כפשוטו כלל, כי אם לכוון ולבאר דבר אחר נסתר בא שמה מה שאין זה מחוייב בדבריו, כמו שאמרתי, אין ספק שכל מה שנזכר שנברא במעשה בראשית בששת הימים, אין שם צורה ולא משל ושהוא כלו כפשוטו, אבל המשל שיחשוב הרב הוא לבד מפרשת ויכלו השמים והארץ לא קודם אליו, ואני אגלה לך באי זה מקום גלהו הרב, ומה הביאו להאמין זה:
דע שבפר"ט (צ"ל שבפרק כ"ט) חלק ב' בסופו, הביא הרב שני הקדמות, בראשונה אמר שכל מה שזכר במעשה בראשית בתורה אינו כלו על פשוטו כפי מה שידמהו ההמון ובזה הורה שאין דעתו שכל מעשה בראשית הוא משל כי אם קצתו, עוד אמר בזאת ההקדמה עצמה אח"כ ז"ל ובביאור אמרו מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כ"ה ב') ואמרו זה אחר שזכר (מה שברא) יום הששי. רמז הרב למה שאמרתי שבבריאת ששת הימים אשר שם בריאת שמים וארץ והנמצאים כלם והאדם ואשתו אין בהם משל כי אם משם ואילך, והנה לקח זה מדבריהם ז"ל שכתבו בבראשית רבה (פרשה ט') וירא אלהים אשר עשה אמר מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר מכאן ואילך וכבוד מלכים חקור דבר. והבן אמתת כוונת האומר זה ומה הוציא הרב מדבריו, והוא שכל מה שנזכר בבריאת ששת הימים, אין ראוי לעשות בו צורה אלא ללקחו כפשוטו, עם היות שלא ידענו אופן הבריאה ותכליתה, וזה שאמר מתחלת הספר ועד כאן, כבוד אלהים הסתר דבר, ר"ל שיסתרו איך נבראו הנבראים ולא יחקרו עליו, ומכאן ואילך ר"ל הבריאה שנזכרה פעם שני באדם, וענין גן עדן, ועץ הדעת, ועץ החיים, והנחש, ומה שקרה לו עם חוה, כל הדברים האלה הם בכלל חקור דבר, ירמוז שיש בהם תוך ושאינו בחטא החקירה בהם ויפיק מאותו ספור תועלת גדול וידיעות עצומות:
ואם תעיין בפרקי הרב הנה הוא יעשה אותו כן, כי בענין חדוש העולם ובריאתו לא עשה משל וצורה חלילה, אבל השתדל השתדלות נמרץ לבאר שקרות ראיות קדמות העולם ועשה מופתים וראיות רבות לקיים החדוש הרצוני הכולל, אמנם בראותו שאחרי בריאת הדברים בששת הימים, הביא פרשה אחרת התחלתה מן וייצר ה' אלהים את האדם, חשב הרב שהבריאה ההיא שנזכרה פעם שניה ושאר הדברים ותולדות אדם יש בהם משל, והם נכתבו כדי ללמוד מהם ידיעות אמתיות. ומפני זה בפ"ל ח"ב בדברו במעשה בראשית, דרך בו זה הדרך, ותראה שם שבענין הששת ימים והבריאה הראשונה, לא כתב הרב דבר שיראה ממנו היות בה משל, אבל שהיה הכל כפשוטו, אמנם במה שספרה התורה אח"כ בבריאה שניה הלך לדרכו, ושם כתב וממה שצריך שתתבוננהו מאד זכרו בריאת אדם בששת ימי בראשית, ואמר זכר ונקבה בראם, וחתם הבריאה כלה, ואמר ויכלו השמים והארץ, ופתח פתח אחר לבריאת חוה מאדם, וזכר עץ החיים, ועץ הדעת, ודבר הנחש, כלו היה אחר שהושם אדם בגן עדן. וכל החכמים מסכימים שזה הענין כלו היה ביום הששי, ולא נשתנה ענין בשום פנים אחר ששת ימי בראשית, ולזה לא ירוחק דבר מן הענינים ההם, כמו שאמרנו שעד עתה לא היה טבע נח, ועם זה כבר זכרו החכמים דברים אשמיעם לך מלוקטים ממקומותיהם ואעירך ג"כ דברים כמו שהעירו הם ז"ל. ולא ראיתי לאחד מהמפרשים יפרש דבר בלשון זה ועברו עליו כעברם על שיר מהשירים. ואני אומר שבזה רמז והעיר הרב שמה שנזכר בששת ימי בראשית כלו כפשוטו, ושבריאת אדם ביום הששי נזכרה, ושהיא ג"כ שם כפשוטה, ואמר שחתם הבריאה באמר ויכולו השמים והארץ וגו'. להגיד שמה שנאמר עד אותו מקום הוא הפשט, ושם נפסק הספור הפשטיי האמתי, ואמר שמשם ואילך הוא פתח אחר. ואמר זה להיותו משל, והוכיחו מבריאת חוה מאדם שנזכרה שמה ובששת הימים אמר זכר ונקבה בראם, שהוא הפשט, ויהיה מאמר שנבנה הצלע המשל, ואמר שהיה זה אחרי היותו בג"ע, רמז שהיה ג"ע הוא ג"כ משל, ועניין העצים והנחש ומה שרומז שזכרו החכמים שזה כלו היה ביום הששי, הוא להעיר שחכמים ז"ל אמרו זה על צד המשל, כי לא אפשר שיהיה זה כלו ביום הששי, אם לא שהוא דבר מושכל ומחשביי. ולהחזיק דעתו אמר שאחר היום הששי לא היה דבר מתחדש, וא"כ היה בלתי אפשר שיהיה דבר הנחש אחרי היום הששי כי יהיה א"כ התחדשות מזג הדברים, ולכן אין ראוי שיאמר כי אם שהם משל:
וכדי שנאמין שזה היה אצל חכמינו הראשונים משל, אמר הרב ועם זה כבר זכרו החכמים דברים אשמיעם לך מלוקטים כו' ר"ל עם היות שאמר שכל זה היה ביום הששי שיורה על הוראתם בפשטי הדברים ההם שזכרה התורה, הנה עם זה ג"כ כתבו דברים יורו על היות הענין ההוא אשר זכרו שנעשו ביום הששי בפרשה השנית משל, והוא ממה שיוכיח כיון שאמרו הם עצמם דברים יורו על שאינם כפשוטם, שתהיה כוונתם באמרם שנעשו ביום הששי היותו בהשכל ומחשבה לא בפועל, כי דבריהם יורו אלו על אלו, ומאמרים ההם שאמר על זה הם המדרשות שיזכור שיורו באמת שהדברים כלם משל. ואמר הרב ואעירך ג"כ על דברים כמו שהעירו הם ר"ל כמו שאמרו חכמינו ז"ל חקרו בדברים האלה ועשו בהם צורות, גם אני לא אחשוך פי לבאר ולעשות בהם על פי דרכם. ואתה תראה שהתחיל מאמרם ז"ל שאדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב אל גב ושהנחש היה רכוב (נ"א נרכב) ושהיה כשעור גמל ושרוכבו היה סמאל ואמרם הוא נחש הוא שטן הוא יצר הרע, ואמרם שעץ החיים מהלך חמש מאות שנה, ושאר המאמרים שהביא הרב כלם הם בפרשה ההיא שיחשוב הרב שהם הסתרים והמשלים, עד זה ספר תולדות שיחזור לספר התולדות והשתלשלות המין האנושי:
הנה בארתי לך שאף שנודה שהרב יסבור שיש במעשה בראשית דברים שאינם כפשוטם, שאין הדבר הזה אצלו בכל מעשה בראשית, כי אם בקצתו בקצת ההוא שזכרתי. ושדברי חכמינו ז"ל העירונו עליו במה שאמרו בכלל ובפרט באותם הספורים, ועם זה אין לרב עון אשר חטא, ואני ראיתי בפירוש הפרשיות שעשה הרב רבינו נסים, שבפרשת בראשית כאשר הגיע לוייצר יי אלהים את האדם, לא כתב דבר באותה פרשה כלה עד והאדם ידע את חוה אשתו, ודלג ענין ג"ע והעצים והנחש וקללות אדם, ולא דבר בהם כלל, ואין זה ממנו כי אם לפי שראה היותו מחוייב באותה פרשה הרמז והמשל, ושאין המלט ממנו, ולכן כדי להסביר פנים להמון, הסתיר פנים ולא פירש בה דבר, וזה פתח גדול וכלל מעולה ונר דולק באורו תראה אור, לא ראיתיו בדברי אדם עד היום הזה: