כבר ביארנו פעמים רבות. אומר שאחר שהביא הרב המורה ביאור השתופים, ראה להביא אחריהם פרקים מפורדים בהסרת ספקות יקרות, כמ"ש במאמר בשתופים, וזה כי למה שאמר במה שקדם לזה שהושאלו לו ית' החושים להורות על היותו ית' משיג הדברים אשר בכאן, ראה להביא הפרק הזה להתיר ספק יקרה נגדו, והוא למה מחמשת החושים לא הושאלו לו בספרי הקודש כי אם ג' מהם, הראות והשמע והריח, ולא הושאלו לו הטעם והמשוש, בהיותו משפטו אצלם שוה. ולמה שהיו הראות והשמע והריח מושאלים לו יתברך בכתבי הקודש, יקרה ספק למה אונקלוס נשמר מענין השמע ולא נשמר מהראות כי אם בקצת הענינים. לזה הביא בפרק מ"ח. ולפי שאמר בפרק כנף, שהושאלו לו ית' על צד ההשאלה והיה משיג ספק למה יאמר ג"כ כנף במלאכים, הנה להתיר זה בא בפרק מ"ט להביא ענין הכנף הנאמר במלאכים ובגלגלים, הנה א"כ שלשת הפרקים האלה באו להתיר ספקות יקרות כמ"ש בשתופים וזהו קשורם. ופירוש דברי הרב כך הוא, שכל מה שידמוהו ההמון חסרון בחק הבורא ית' או מה שא"א לציירו בחק השם לא להיותו חסרון בחקו כי אם למה שא"א שיצוייר בו, שני מיני הדברים האלה לא השאילוהו לו ית' ספרי הנבואה. ומזה הוליד הספק למה הושאל לו ית' השמע והראות והריח, ולא הושאלו לו הטעם והמשוש. והיתה תשובתו בשני אופנים. הא', ששני אלה החושים לא ישיגו מוחשיהם כי אם בנגיעה. מה שאין כן שלשת החושים המיוחסים אליו, ומפני זה כפי דמיון ההמון הותרו אלה ולא הותרו השנים האחרים. והאופן השני מהתשובה הוא, שאחרי היות הכוונה בהשאלות האלה להורות שהוא ית' משיג הפעולות הנעשות וזהו המכוון בהמשל הראות, ומשיג המאמרים והדברים והוא הנרצה בשמע, ובא ענין הריח להורות שהוא ית' יקבל וירצה הקרבנות והעבודה הנעשית לפניו:
ולא הושאל לו הרעיון אשר הוא הדמיון והושאל לו מחשבה ותבונה. הקשו נגד הרב ממה שכתב אם לא כאשר דמיתי כן היתה (ישעיה י"ד כ"ד) ואמרו והיה כאשר דמיתי כן היתה, שייחס הכתוב לו ית' הדמיון, הפך מה שאמר. והשיבו שלא יוחס בכתוב הדמיון אליו, כי אם שהוא היה המדמה הדברים בנפש הנביא והוא פעל יוצא, כמו וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב י"א) ואומר אני שהרב נשמר מזה הספק באמרו שלא יוחס לו ית' רעיון שהוא דמיון, והוא שם דבר, עם היות שתיוחס לו פעולתו שאמר דמיתי, אמנם במחשבה והתבונה ייוחסו אליו בעצמותם במה שאמר ובתבונתו נטה שמים (ירמיה י' י"ב):