רוח שם משתתף. אחר שהרב הביא בפרק פנים לבאר שתופי האברים הנזכר בו ית' ואחריו הביא שתוף אחור המתנגד לו, וכן לב שהוא האמצע שבגוף, ואחריו הביא רוח שהוא הנולד בלב, ונפש שהיא נשואה ברוח, ופירש שהוא תואר לבעל נפש, וכנף שהוא כלי תנועת החי, ועין ושמע שהם כלי השגות החיים. וזה קשור הפרקים:
והנה הביא ברוח ששה שתופים. הא', שיאמר על יסוד האויר, והוא היסוד הפשוט. ב', שיאמר על הרוח המנשבת, ובזה הורה הרב דעתו כשאין הרוח אויר מתנועע כמו שכתב אבוחמד, אבל הוא מהנמצאות המורכבות. ג', הוא שיאמר רוח על רוח החיים. ד', שיאמר על הכח הדברי והוא השכל בפעל הנשאר אחרי המות, ואמר הרב אשר לא ישיגהו ההפסד, רמז למושכלות הנקנות שאין בהם התחלה להפסד, ובזה העיר הרב על שהשכל הנקנה באמצעות המושכלות והאמצעות, הוא הנשאר אחרי המות. ה', הוא שיאמר רוח על השפע הנבואיי אשר יחול מהנבדל על נפש הנביא, והנה הביא הרב בשתוף הזה פסוקים מהנבואה האלהית ופסוקים מרוח הקודש, לפי שגם זה יאמר נבואה ע"ד העברה. ו', שיאמר רוח על הרצון והכוונה, והביא מזה מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו (ישעיה מ' י"ג). ואמר הרב בפירושו, מי אשר ידע סדר רצונו או ישיג הנהגתו למציאה איך היא, ויודיענו אותה:
וכדי לבאר כוונת הרב ראוי שנבין ג"כ דברי הנרבוני שכתב בפירושו לזה המקום ז"ל, כי מלת תכן כוללת הידיעה והסדור, והעצה רמז להנהגה. והנ"ל בכוונתו שהוא מצא בדברי הרב המורה ב' קושיות. א', באמרו מי אשר ידע סדר רצונו, ולא ידענו אם יפרש הרב תכן על הידיעה, או על סדר הרצון. ב', שאמר הרב או ישיג הנהגתו, ויראה שיפרש רוח על ההנהגה והוא שתוף שלא זכרו. הנה להשיב לשתי קושיות האלה אמר הנרבוני, כי מלת תכן כוללת הידיעה והסדור, ובזה להשיב למ"ש הרב מי הוא אשר ידע סדר רצונו ית', ואמר הנרבוני עוד והעצה רמז להנהגה ר"ל שמ"ש הרב המורה או ישיג הנהגתו אינו פי' רוח, אבל הוא פי' ואיש עצתו יודיענו, ועל העצה ההיא שבא בכתוב, רמז הרב באמרו או ישיג הנהגתו, וז"ש הנרבוני והעצה רמז להנהגה, הנה התבארו דברי הרב בזה ודברי המפרש הנרבוני, ולפי פי' הרב יהיה נו"ן יודיענו רפה, ר"ל יודיע אותנו. והפרק הזה רמז לאמר לא ידון רוחי באדם לעולם (בראשית ו' ג') שהוא מהרצון:
אבל ראוי שנדע מה ראה הרב להביא שאר השתופים האלה, ומה שיועילו בענייניו. ואומר שהנחה הראשונה שהביא היא העצמות בכתוב. והב', מהרוח הנמשכת, הביא לפרש וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום (שם ג' ח') שהוא במעשה בראשית. ג', מרוח החיים. ד', מהשכל הנשאר, הוא לבאר סוד מסודות התורה והיא הסתירה הנראית בפסוקים, שאחד אומר רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח ל"ט) ואחד אומר והרוח תשוב אל האלהים (קהלת י"ב ז') להודיע שאחד מהם ידבר ברוח החיוני הנפסד, והאחד ידבר מהשכל. והשתופים החמישי והששי הוצרך הרב אליהם לעניינים האלהיים, והוא רומז לרוח הנאמר במעשה מרכבה רוח החיה באופנים (יחזקאל א' כ') רצה לומר רצון החיה שהוא הגלגל להניע האופנים, שהם היסודים. והפרקים אשר זכר הרב בהשגחה הם פרק י"ג וי"ט מהח"ג: