אחור שם משתתף. שאלתי בפרק הקטן הזה ו' דברים. הא', למה לא אמר הרב כאן שאחור שם משתתף ושרוב שתופו הוא על צד השאלה כמ"ש בשתוף פנים בהיותו שוה בהם. הב', למה בהיות פנים יוחד לבד בפנים הב"ח כמ"ש הוא הצד הפנים מכל חי אמר שאחור יאמר על שם הגב אם חי ואם בלתי חי, כמו שהביא אחורי המשכן (שמות כ"ו י"ב) שאינו חי, ותצא החנית מאחריו (שמואל ב' ב' כ"ג) שהוא חי. הג', מה צורך הביא לרב לפרש אחור על כלי הזמן, והנה לא נמצא פסוק הדברים (צ"ל בדברים) האלהיים נצטרך זה השתתף (צ"ל השתוף) לפרשו, וכבר השרישנו שלא יביא מהשתופים כי אם מה שיצטרך אליהם. הד', באמרו ויהיה בענין הרדיפה (בס' שלפנינו הגי' בשנוי לשון אבל הכוונה אחת) והיה ראוי שיאמר והוא ג"כ בענין הרדיפה, שיורה היותו שתוף מתחלף לקודמים. הה', במה שהביא כי הואיל הלך אחרי צו (הושע ה' י"א) אחרי שכבר הביא הפסוקים שיאמר בהם אחר באל יתברך, והיה ראוי שיביאהו ראשונה בספור משתתף אח"כ יביא הפסוקים שיאמר בהם אחר בשם ית'. הו', שמה שהביא וראית את אחורי אינו מסכים ענין הרדיפה שזכר כי הוא אמר תשיג מה שנמשך אחרי וזה הוא ענין ההשגה במושכלות לא הרדיפה במדות והפעולות. והנראה אלי בתשובת כל זה הוא שהרב הביא הפרק הזה לבאר בו שתוף אחור שבא במרכבה שראה הנביא זכריה, והנה ראה הרב שפנים יאמר בעצם וראשונה לשטח הקודם מהב"ח אשר בו הפנים האף והפה, כי זה תורה מלת פנים באמת, ולכן נתלה בהם הירקון והיות הפנים רעים כמו שהביא. אמנם אחור ראה הרב שאינו מתייחס אל אחור ב"ח יותר משיתייחס אל אחור דבר אחר כי אין באחורים דברים רשומים כמו שהם בפנים, ומפני זה אמר בפנים בפ' שלמעלה שפנים שם משתתף ורוב שתופו הוא על צד ההשאלה כמו שפירשתי, ובשתוף אחור אמר בכלל שהוא שם הגב בין שיהיה מב"ח או מזולתו. ולפי שהיה השתוף הזה כולל לא אמר בו ורוב שתופו הוא על צד ההשאלה להורות שיש השאלה מלבד השתוף שזכר, יען היה השתוף אשר זכר כולל השתוף וההשאלה. והותרו בזה השאלות הראשונות שתים:
ואתה תראה שהרב הביא במלת פנים. ו' שתופים. א', כפי הנחתו הראשונה. ב', על הכעס. ג', על המציאות. ד', על כלי המקום. ה', על כלי הזמן. ו', על ההשגחה, ובשתוף אחור הביא מהם שנים לבד והם ההנחה הראשונה, והנאמר על כלי הזמן, לפי שלא מצא בכתוב שתוף אחר. והוא ג"כ כלי הזמן בענין אחר, ואחריו לא קם כמוהו, ויהיה בענין הרדיפה. אחשוב אני שלא כיון הרב לעשות שני שתופים אחד מאחור ואחד מהרדיפה, אבל כיון לעשות משני הענינים האלה שתוף אחד, ולז"א ראשונה שהוא כלי הזמן בענין אחר כמו שהביא פסוקים על הזמן, ואומר ויהיה בענין הרדיפה פירושו שיהיה השתוף הזמני שזכר נאמר פעמים בענין הרדיפה ולכת בדרכי מדות איש אחר, ר"ל שכאשר ילך אדם אחרי מדות פרטי ואיש אחר, יאמר על ההליכה ההיא אחר. ואין ספק שזה יגזור הזמן ולכן הוא נבנה ומיוסד על השתוף הקודם, והביא פסוקים אחרי ה' אלהיכם תלכו (דברים י"ג ה') אחרי ה' ילכו (הושע י"א י') ואמר שהכוונה בהם רדיפת רצונו, ולכת בדרכי פעולותיו, ולהתנהג במדותיו. ואמר הלשונות האלה לפי שהמצות פעמים נייחס אותם אליו ית' כפי רצונו, ופעמים נקראים פעולות כפי היותו פועל בזולתו, ופעמים נקראים מדות כפי מנהג בני אדם, וכמו שיזכור בפרק נ"ד מזה החלק. ואחרי שהוכיח זה מפסוקי האל הביא פסוק הלך אחרי צו, שיורה שההליכה היא אחרי הצווי לא אחר האל, והוא ממה שיוכיח שאחור נאמר על ההרדיפה. ועל השתוף הכולל הזה שיאמר אחור על הזמן, והרדיפה אחרי מדות האיש, אמר הרב ולפי זה הענין נאמר וראית את אחורי ר"ל לפי זה הענין הכולל הזמן והרדיפה נאמר וראית את אחורי, ולכן הביא פירושו כולל לזמן באמרו תשיג מה שנמשך אחרי והתדמה לי ונתחייב מרצוני כלומר בריותי כלם, כי הנמצאים הם מאוחרים מהאל, מפאת הזמן שנבראו הם, והוא ית' קדמון, ובהיותם מתדמים אליו ונרדפים אחריו, הנה א"כ השתוף אחד הוא. והותרו בזה השאלות ג' ד' ה' ו':