כוונת הפ' הזה לבאר שמלבד מה שאמרנו שיש השגות בטבעו שאינו בחק האדם, ושאין ראוי אליו לעבור גבולו, עוד יש השגות שמצד עצמו אינן נמנעות מחק האדם, אבל הן נמנעות אליו, אם לא יהיו בידו ההצעות וההקדמות הצריכות אליה. ואמר שהיא חכמת האלהיות, שהמתחיל עיונו בה יזיקנו מאד, להיותו דבר יוצא מחקו, והוא העיון באלהיות מבלי הקדמות, ואמר הרב שכן ביאור עניני משלי הנבואה וההערה אל ההשאלות, ר"ל שג"כ מזקת מאד ההתחלה בביאור הענינים אשר ירמזו אליהם משלי הנבואה והם הסתרים הנמשלים בהם. וההערה על ההשאלות ר"ל לבאר השאלות השמות שבאו בספרי הנבואה, כי אלו הדברים כבר זכר הרב בהקדמת זה הספר שאין ראוי שיעיין בהם כ"א מי שיושלם בחכמות ובתלמוד ושישתלם בכל אותם ההצעות וההקדמות שזכר שם:
אבל צריך לחנך הקטנים. ר"ל שאין ראוי להתחיל בספרי החכמות שהוא האלהיות, או בסתרי התורה, כ"א שיחנכו הקטנים, שהם כפי השנים, וליישב קצרי ההבנה ועיוני (צ"ל עד) שיהיו אנשים וזקנים. ומי שיהיה מוכן בטבעו לזו המדרגה מהעיון המופתיי, אין ראוי גם לזה שיעשה התחלת עיונו באלהיות, כי אם שיעלה ראשון ראשון, ר"ל מההגיון ללמודיות ומהם לטבעיות, ומהם אל התחלת האלהיות:
כי כשיתחיל באלהות לא לבד יתחדש בו בלבול באמונות. והוא הנרצה באומר הציץ ונפגע אבל בטול לגמרי וזהו הציץ ומת שזכרו חכמים ז"ל כאשר נכנס לפרדס:
בדברה תורה בלשון בני אדם. ר"ל בשמות משותפים, ועל צד המשל להיותה מוכנת להתחיל בה וללמד הנערים והנשים, ר"ל כי (בני אדם) [הנערים] והנשים יתחילו לעיין בתורה כלומר בפשטיותה, ולכן הושמו שם הדברים בקבלה בדברים שצריכה האמנתם, וזה במה שציירו בתורה מציאות הדברים במלאכים ובשמים, לא אל אמתת מהותו, כמו שיראה אמתת הדבר העיון והחקירה השכלית:
ובהיות האיש שלם ונמסרו לו כו'. מזולתו, רצה לומר שלמדו אחר, ואם מעצמו, כשיעורר הוא עצמו בעיינו הדברים קצתם על קצתם, אז יגיע למדרגה עליונה שיאמין הדברים כפי מה שיסבול מהותם. אם במופת במה שאפשר בו מופת ר"ל במציאות האל ואחדותו, והיותו בלתי גשם. או בטענות חזקות ירמוז לחדוש העולם:
וכן יצייר הענינים ההם כו'. רוצה לומר שגם כן כאשר יגיע לאותה מעלה יוכל לצייר הדברים אשר היו עד עתה אצלו דמיונים מבלי אמתות, עתה יציירם באמתותיהם:
והנה אגיד לך הטעם במנוע למוד ההמון. הטעם למה לא כלל הרב דברי זה הפרק בפ' הנמשך, הוא לפי שהפרק הזה יבאר לבד ההיזק המגיע מהתחיל העיון באלהיות ובסתרי תורה, ובפרק הנמשך יעשה הדבור כולל לא לבד בהתחלת העיון באלהיות, כי אם גם בכל עיון כפי ענין המעיינים: