כוונת הפרק הזה. לבאר שיש לשכל האנושי גבול ידוע יגע עדיו ולא יעבור ממנו, ושיש דברים שאפשר להשיגם כלם והם הנודעים בלמודיות, ומהם שא"א להשיגם, לא כלם ולא חלק מהם, והוא בהשגת מהות הבורא, והשגת מהות איזה נבדל על מה שהיא, ודברים אחרים וזהו באלהיות. ושיש דברים אפשר לאדם שישיג מהם קצת ויעלם ממנו קצת, וזה בדברים מהאלהות ודברים מחכמת הטבע. ודברי הפרק אחדים ומקושרים באחד:
דע כי לשכל האנושי השגות בכחו. יאמר הרב שיש דברים אפשר לאדם להשיגם בכחו, ויש דברים א"א שיושגו מב' צדדים לקוצר המשיג ולעומק המושג, ולזה אמר ובמציאות (וכו') ענינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים, וזה מצד המושג והמשיג, ולזה אמר עליהם אבל שערי השגתו נעולים לפניו, וזהו בהשגת מהות הנבדלים בעצמם, ויש דברים ממוצעים שיסכל מהם דבר וישיג דבר, וביאר הרב איך זה דומה לעין החושים ולשאר הכחות הגופיות, והביא הרב ראיה על זה מהתשוקה וקוצר המשיג. אבל מאשר הביאו הוסיף הסבה הרביעית שהוא מוסיף עליהם, ולכן אמר שהביא מאמרו כדי להודיע שזה הוא מוסכם מהפילוסופים כמו שהוא לבעלי התורה. ודברי הפרק מבוארים בעצמם, ולהיותו הקדמה לפרק הנמשך אליו שם אדבר בקשור הפרקים: