כוונת הפרק הזה לבאר השאלת מלת אכל להסיר ספק ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד). וכיון ג"כ הרב בפרק הזה לבאר מכל עץ הגן אכול תאכל (בראשית ב' ט"ז) כמו שאבאר, ויתחלקו דברי הפרק הזה לג' חלקים. הא', בהשאלת השם מתחלתו עד ולפי הענין האחד. ב', בפסוקים שיתפרשו מאכילה על ההפסד והוא מאמרו ולפי הענין עד ולפי הענין האחרון. ג', בביאור איך בכתוב יאמר אכילה על החכמה הלמוד וההשגה, וזה ג"כ בדברי חז"ל, והוא מאמרו ולפי הענין האחרון עד סוף הפרק:
אכל זאת המלה הנחתה ראשונה. זהו הח"א מדברי הפרק, יאמר הרב שאכל הוא שם מושאל ולז"א בו הנחה ראשונה כי זה מיוחד למושאלים לא למשותפים. וההנחה הראשונה באכל היא לקיחת המזון בב"ח, ואמר במה שיקחהו מן המזון על זמן הצמיחה והגידול שזכר, ואמר והתמדת מציאותו, על ימי העמידה, ואמר ותקון כחות הגוף על ימי הזקנה, שיהיה השתדלות האדם לתקן כחותיו שלא יופסדו. ר"ל כי בצמחים עם היות שהם זנים ולוקחים מהמזון, הנה לא יאמר בהם שם אכילה כי אם בב"ח, ואחרי כן ראה בעל הלשון שבאכילה העצמית יתחברו ב' דברים. הא', הפסד צורת המזון. ב', הויית צורת הניזון. ושלשניהם השאיל שם אכילה על הפסד כל דבר מושאל מהפסד הדבר הנאכל, וא"כ השאיל אכילה על קנין החכמה למה שהנפש תשתלם בה כמו שהגוף ניזון ומשתלם עם המזון הגופיי:
ולפי הענין האחד. זהו הח"ב מדברי הפרק. יאמר שלכל אבדה והפסד ישאיל הכתוב שם אכילה באומר ואכלה אתכם (ויקרא כ"ו ל"ח), ארץ אוכלת יושביה (במדבר י"ג ל"ב). ולפי שאולי יאמר אומר שהיא אכילה ממש שהארץ תקח האנשים הנקברים בעפרה ויחזירם לעצמה והוא מההנחה הא' למאכל, לזה הביא עוד חרב תאכלו (ישעיה א' כ'), תאכל חרב (שמואל ב' ב' כ"ו), שאין האדם מכנה בחרב אכילה כי אם בעבור ההפסד. וכן ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה וגו' (במדבר י"א א') שהאש מפסיד ומכלה, ומזה המין הביא ה' אלהיך אש אוכלה הוא, ר"ל מאבד המורים והחטאים. ואם תקשה איך קראנוהו אש שהוא דבר גשמי. לזה פי' יאבד המורים בו כאבוד האש ויחסר א"כ בכתוב כ"ף הדמיון, ויאמר כאש אוכלה הוא, שהוא מפסיד החטאים כאש:
ולפי הענין האחרון. זהו הח"ג מדברי הפרק, יאמר ששם אכילה נאמר על קנין החכמה והלמוד, ירצה בחכמה המחקרית והעיונית, ורצה בלמוד התורה המקובלת והמלומדת מפה אל פה, ואמר שאין זה מצד העיון בייחוד ולא מצד הקבלה כי אם בכלל במה שזה וזה השגה שכלית בין העיונית או המקובלת. והנה יאמר בהם שם אכילה לפי שבהשאר הנפש באופן שלם כמו שישאר הגוף במה שיקח מהמזון, והביא מזה לכו שברו ואכלו (ישעיה נ"ה א') שאמר על הדומה, וכן אכל בני דבש כי טוב ונופת מתוק אל חכך (משלי כ"ד י"ג) ופי' הנמשל באמרו כן דעה חכמה לנפשך, וההשאלה והמשל שניהם כאחד, שהמשיל החכמה במשל האכילה לפי שתדמה אליה כ"ש בהשאלה. והנה הביא הרב שזה נמשך גם בדברי חז"ל שאמר כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה ר"ל ספר משלי אינה אלא חכמה. ואמר הרב ובקצת הנוסחאות תורה, להגיד שהחכמה העיונית והתורה המקובלת שניהם כאחד בזאת ההשאלה, והנה הביא בזה ענין המים כדי לשתף השתיה עם האכילה בעבור מה שאמר אח"ו שלזה הושאל שם רעב וצמא להעדר ההשגה באמרו לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' (עמוס ח' י"א) יורה שבדבר ה' נאמר רעב וצמא. והנה הביא תרגום יונתן ותקבלון אולפן חדת, לומר שהוכרח המתרגם לפרש המים על ההשגה עד שפי' מעיני על חכמים וישועה על הצדק שהוא אמתת ההשגות וצדוקן. ואמר שהיא הישועה האמתית ר"ל ישועת הנפש שהיא ההשגה. ומה שחתם הרב דבריו באומרו והבן זה, רמז על ההשאלה האחרונה הזאת והיא לפרש מכל עץ הגן אכול תאכל שרצונו שיעיין בכל הידיעות, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ר"ל שלא יעיין במפורסמות: