קודם שאזכור כוונת הפ' וחלקיו ראוי לשאול בו ד' דברי': הא', למה הביא הרב כאן זה הפרק בתוך השתופים היה ראוי שיביאהו אם בתחלתם או בסופם. הב', אם היה שהרב נסתייע מזה המאמר הכולל דברה תורה בלשון בני אדם א"כ אין לנו צורך בשתופים, כי למה נשתדל בהראות שהשמות המורים הגשמה יאמרו בשמושיהם באופן רוחני לא מוגשם, ויותר טוב שנאמר אמת ויציב שהשמות האלו כלם יאמרו תמיד בהנחותיהם הראשונות ובדרך גשמיי, אבל היתה בו הסבה לפי שדברה תורה כלשון בני אדם. הג' במ"ש אמרתם הכוללות למיני הפירושים כלם, והיה ראוי שיאמר למיני השמות הכוללים, שזה המאמר יכללם לא לפירושים, כי אינם נכללים בזה המאמר. הד' שהרב אמר פעמים רבות בזה המאמר שהתחכמה החכמה האלהית לדבר בשמות המשותפים כדי שיקחום הפתאים על קצת הענינים שאמרו עליהם, ויקחום המשכילים כפי אמתתם, וכפי דבריו הנה יאמר הרב שדברה התורה הדברים כלם כפי דעת ההמון לא (כפי דעת) המשכילים כלל והוא בחלוף מה שזכר הרבה פעמים. ואחרי אלה השאלות אבאר כוונת הפרק וחלקיו ודבריו עם היתר השאלות:
כוונת הרב בזה הפרק הוא. כי לפי שבפרקים שעברו ביאר השמות שיורו על התנועה כמו ירד ועלה, נצב, עמד, ישב, שכן, ויצא, ובא, ועבר והדומים להם, ואולי יחשוב אדם שלא היה ראוי לרב לפרשם בשתופיהם לפי שאינם מורים הגשמה באל ית' כי אם תנועה ואינה חסרון בחקו כשאר הדברים הגשמיים, והנה בעבור זה אחרי שכלה כל תארי התנועה שלא נשאר מהם אחד, הביא זה הפרק לומר שתארי התנועה הם זרים ובלתי אפשריים בחקו ית', כתארי הגשמות עצמים, וכיתר הדברים היותר מגונים בחקו, ומפני זה נצטרך להרחיב בשתופיהם כמו שעשה. והנה יורה על היות זאת הכוונה האמתית בפרק ממה שכתב בסופו כמו שאזכור, ולזה ג"כ יביא פרק אונקלוס הגר, לבאר שנשמר מליחס לאל ית' התנועה, והתבאר עם זה קשור הפרק והותרה השאלה הא':
והנה יתחלקו דברי הפרק לשני חלקים, הא' בהקדמת מה שיצטרך אליו לבאר הענין כפי דעת ההמון, שהדברים שהיו שלמות אצל ההמון ייחסו לבורא, ואשר לקחו בגבול חסרון או ההעדר הרחיקהו (הערה ושמנו) צ"ל הרחיקהו ממנו ית', וזה יתחיל מראש הפרק עד ואתה יודע כי התנועה. הב' לבאר הענין כפי דעת האמתים שתארים המותרים בחקו הם נמנעים אצלו כיתר התארים המנועים ממנו, ושייחס תארי התנועות אצלו ית' בתארי הגשמות עצמם ובתוארי ההעדר בהיות כלם נמנעים אליו בחקו, וזה יתחיל מאמרו ואתה יודע כי התנועה עד סוף הפרק:
כבר ידעת אמרתם הכוללת למיני הפירושים, כוונת הרב באלה הדברים היא, שעם היות שבאר השתופים בשמות התנועה וזולתם, עדיין ישאר להקשות ולמה רצתה התורה לומר האמתית בשמות מורים על כוונות אחרות ממה שהיה דעתו, ולא דבר בדברים מפורשים. ולמה לא קרא השכינה התמדה אם היה ענינה באמת התמדה כמו שזכר, ולמה לא אמר להליכה בלשון התפשטות או הסבה מן הדבר כפי כוונת האמת וכן האחרים. ולא (צ"ל ולמה) יזכיר שמות טעו בהם האנשים בחשבם היותם מורים על התנועה והגשמות. הנה להשיב לזה אמר הרב שבא מאמר חז"ל דברה תורה כלשון בני אדם, ואמר שהוא כולל לכל מיני הפירושים, כי כל הפירושים שיעשה הרב בשמות, כלם יצטרכו להתנצלות הזה למה באו בתורה מאמרים ושמות יסבלו הפירושים ולא באו בה האמתות מבוארות. והיה התשובה בכלם דברה תורה כלשון בני אדם, ר"ל דברה בשמות משותפים שהם מסכימים ללשון בני אדם, אם ללשון ההמון שיקחום כפי פשוטיהם ואם בלשון החכמים שיקחום כפי הנסתר, כי כל זה יוכלל בבני אדם. וא"כ עם זה המאמר לא היה מותר פרקי השתופים ואינו דרך אחר אבל הוא חזוק והשלמה להם, והותרה השאלה הב'. ולכן אמר הכוללת לכל מיני הפירושים, והותרה השאלה הג'. והיה כוונת הרב שדברה תורה לא לבד כפי ההמון כמו שחשב הנרבוני כי אם בדרך כולל לשלמים ולפתאים והוא מסכים עם מה שאמר פעמים רבות, והותרה השאלה הד':
ענין זה כי כל מה שאפשר וכו'. יראה שהרב יפרש המאמר זולת מה שפירשתי, והאמת הוא שהרב עם מה שהביא השיב לספק אשר עליו הובא זה הפרק כמו שאמרתי, ומה שאמר עוד ענין זה כי כל מה שאפשר הוא פירוש המאמר, לבאר ענין אחר יוצא מהמאמר יצטרך אליו, והוא אומרו כי כל מה שאפשר לבני האדם הבנתה. ואל תחשוב שיאמר הרב שכל דבר אפשר לציירו ראוי שיתואר בו האל ית', כי הנה האכילה והשתיה והשינה אפשר לציירו ולא יתואר בו, אבל רוצה לומר כי כל דבר אפשר לבני האדם הבנתו וציורו לא בחקירה רבה, כי אם בתחלת המחשבה, שיאות באל ית' הוא אשר ראו והאמינו שהיה ראוי לבורא כי נתנו הגזרה כפי מה שעלה על רוחם, ולכן האמינו בו תארי הגשמות להורות עליו שהוא נמצא, כי חשבו שכל מה שאינו גשם או נמצא כגשם, ר"ל כמו הצורות שהם כגשם, בלתי נמצא. וכן ראו שכל שהוא שלמות אצלנו בחכמה וגבורה וגדולה ראוי לייחסו אליו ית', וכל מה שנדמה להמון שהוא חסרון שאין ראוי לתארו בו, כמו האכילה והשתיה והשינה שהם פעולות פחותות, ועם היות שאמר הכתוב עורה למה תישן ה' (תהלים מ"ד כ"ד) אמר בדרך תימה כאומר למה תהיה כישן כאיש נדהם והוא דע"ה עצמו אמר הנה לא ינום ולא יישן (שם קכ"א ד'). ואמנם חזר לומר פעם שנית וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלמות יתואר בו ית', לפי שלמעלה אמר שההמון יחשוב שכל מה שהוא שלמות אצלנו ראוי לתארו לו ית' וכאן אמר שבספרי הנבואה יוחסו אליו מה שהוא שלמות אצלנו, כמו שחשבוהו הם כי דברה תורה בלשון בני אדם. הנה תכלית דברי הרב בזה שהתורה חששה בדבריה לדבר בדברים מסכימים לדעות בני האדם, ואין ספק שגם כן אותם הדברים יסכימו עם דעות החכמים, ולכן הועילו צדדי השתוף שעשה הרב והיו הם צריכים מאד עם אמתת ההקדמה שדברה תורה בלשון בני אדם. ואתה יודע כי התנועה משלמות בעלי חיים, זהו החלק השני מדברי הפרק, ורצה בזהמה שזכרתי שלא נחשוב שתארים מותרים בחקו ית' למה שלא יורו הגשמות בתחלת המחשבה, ושלכן היה עמל בלתי הכרחי מה שעשה הרב בשתופי שמות התנועה שזכר, כי זה אינו כן, אבל היו שמות התנועה כלם מגונים ובלתי אפשריים בחקו כאכילה ושתיה שהם התארים שאף ההמון ימאנו אותם. אבל לפי לשון בני האדם כלו' ההמוניים, לא חשב הרב לפרש שבני אדם שזכר במאמר הם ההמון לבד, אבל הוא רצה בבני אדם כולל להמון ולמשכילים כמו שפירשתי, ולכן כאשר אמר כאן לפי לשון בני אדם, נצטרך לפרש על אי זה מין ממיני בני אדם ידבר ואמר כלומר ההמוני והוא ממה שיורה שג"כ יוכללו בבני אדם אחרים שאינם המוניים והם המשכילים. וחתם הדברים שעם הסתלקות הגשמיות יסתלקו כל אלו כלומר ירד ועלה ולא זכר באלו כי אם תארי התנועות והוא ממה שיורה שאליהם כיון בזה הפרק: