כוונת הרב בפרק הזה, לבאר על כמה פנים יאמר בלשוננו שם שכנות ושכינה כפי הצריך לכוונתו. והביאו אחר הפרקים הקודמים לפי שבהם זכר פעמים רבות שם שכינה ולכן ראה לפרש מה ענין שכינה ופירושה:
ודברי הפרק יתחלקו לב' חלקים. הא', בביאור שתופי השם, וזה מראש הפרק עד ולפי זאת ההשאלה. והב', בביאור איך יאמר זה השם בבורא ית':
והוא הידוע המפורסם. שאלתי למה לא אמר כן בשאר השתופים. וג"כ למה אמר שכן ידוע כי ענין זה הפעל וכו' וחזר ואמר וענין השכינה. ואמרתי שהרב שיער בהבנת שם שכנות שני דברים, והם הא' מנוחת הדבר במקום אחד, והב' התמדתו באותו מקום, ואמר הרב שהידוע מענין שכן הוא חניית החונה במקום, אבל לא התבאר אם זה החונה והשוכן הוא ב"ח או כל גשם בכלל. ואם התמיד או לא התמיד. ואם יחויב שיהיה נח באותה חנייה או לא. וזהו אומר והוא הידוע המפורסם, ר"ל שזה שאמר, היא ידיעה מפורסמת ואינה בדיוק, ולכן נצטרך להודיע אמתת זה השם, וזהו אמר עוד וענין השכינה התמדת העומד, ר"ל אין בפי' השכינה מנוחת הדבר במקום מה, שאם היה כן היה שכינה שם נרדף לישיבה ולא יעשה הרב משניהם שתופים בפרקים מתחלפים, אבל היה אומר ישיבה או שכינה אם היו שניהם אחד, כמו קרב ונגש ונגע, אבל האמת הוא שענין השכינה באמת היא התמדת העומד במקום אחד. והכריח שיהיה זה האמת באמר כי באריכות עמידת ב"ח במקום כולל או מיוחד יאמר בו ששכן במקום ההוא ואעפ"י שהיה מתנועע בו. הנה אמר ב"ח, שענין שכינה בעצם (לא) יאמר רק על הב"ח שלא נאמר ששכן האבן הזאת במקום כך. ואמר במקום כולל או מיוחד לפי שהמתנועע אי אפשר שיהיה מתמיד במקום מיוחד כי אם בכולל:
והושאל זה למה שאינו ב"ח וכו'. הנה ענין השכינה יגזור שני דברים היות השוכן ב"ח והיות המשכן מקום חמרי, וזו היא הנחתו הראשונה. ואמר הרב שעל צד ההשאלה יאמר על מה שאינו ב"ח אבל לכל ענין שהתיישב ושקד על דבר אחד, ר"ל שיחסר תנאי השוכן שהוא היותו תמיד ב"ח. ואמר ואע"פ שלא היה הדבר אשר שקד עליו הענין ההוא מקום הוא, להגיד שכבר יחסר ג"כ תנאי המשכן שלא יחוייב שיהיה מקום אבל יהיה המשכן דבר שאינו מקום והשוכן דבר שאינו בעל חי, אם שיהיה גשם או אולי בלתי גשם ג"כ, והביא לזה החלק האחרון תשכן עליו עננה (איוב ג' ה') כי העננה והוא השוכן אינו ב"ח והמשכן והוא היום שאמר תשכון עליו חוזר אל היום שזכר, היום ההוא יקחהו אופל, אינו מקום כי הוא חלק מהזמן:
ולפי זאת ההשאלה הושאל לבורא ית' כלומר להתמדת שכינתו או השגחתו כו'. ראה שהרב עשה חלוקות בשכינה ובהשגחה, ולשכינה להיותה אור נברא מוחש רמז מקום ואמר בכל מקום שהתמידה בו השכינה היא תיוחס למקום. אבל ההשגחה שאינה דבר גשמיי לא תתייחס למקום, ולכן אמר או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה. והביא וישכן כבוד ה' על הר סיני (שמות כ"ד י"ו), ורצון שוכני סנה (דברים ל"ג ט"ז) שהוא על השכינה, ואמר ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כ"ט מ"ה) נאמר על ההשגחה, ולכן לא נתייחסה למקום כי אם לתוך בני ישראל, כי יתדבק בהם. והבן באי זה צד יתדמה מה שנא' באל ית' להשאלה שזכר, והוא כי בהשאלה זכר שני דברים, אם יהיה השוכן גשם, אבל בלתי ב"ח ששוכן במקום גשמיי, וזהו ענין השכינה שהוא בעצמו דבר גשמיי ושוכן במקום מיוחד. והשני כאשר המשכן לא יהיה מקום והחונה או השוכן אינו ב"ח וזהו ענין ההשגחה שלא תחול במקום מיוחד כי אם בתוך בני ישראל ואינו ב"ח. ואל תאמר א"כ ההשגחה היא גשם. כי בכאן לא נקח מההשאלה כי אם היות הנושא בלתי ב"ח לא שיהיה גוף בהכרח, כי אם השלילה שאינו בעל חי: