כוונת זה הפרק לבאר הפנים שיאמר בלשוננו לשון ביאה הצריכים לכוונת הרב. והנה הובא אחרי שתוף עבר כי היה ההעברה והביאה ושאר השמות שהביא כלם ממין אחד, ר"ל שהם שמות התנועה. ודברי הפרק יתחלקו לשני חלקים, האחד בשתופי השם מראש הפרק עד ולפי זאת ההשאלה. והשני בביאור איך יאמר זה השם באלוה ית' והוא משם עד סוף הפרק:
הביאה בלשון העברי מונחת. הרב יאמר שביאה נאמר תמיד על בעלי חיים שבאו אל מקום מיוחד, והנה ראה הרב ליחד הביאה לב"ח, ולא לכל גשם בכלל, לפי שהתנועה היא אשר תכלול כל גוף אבל הביאה תיוחס לב"ח. ויראה זה מפסוקי התורה כי אין לשתופים האלה הכרח כי אם מפאת הפסוקים, ומה שימצא בהם. ובזה הלשון יש מותר כי הוא אמר הביאה מונחת לביאת הבעל חי כלומר בואו אל מקום אחד או אל איש אחד, והיה ראוי שיביא פסוקים לשניהם והביא לבד לביאת איש אל איש, באמרו אמר בא אחיך במרמה (בראשית כ"ז ל"ד), ולכן מה שאמר עוד והיא ג"כ מונחת להכנסת ב"ח במקום אחד היה מותר, כי אם שיביא לבד הפסוק. ואפשר שעשאו הרב להגיד שלא נחשוב שהכנסת הב"ח במקום אחד אינו הנחה ראשונה לביאה, לזה אמר והיא ג"כ מונחת כי היה זה הנחה ראשונה כמו הא':
ולפי זאת ההשאלה כו'. זה החלק השני מדברי הפרק, ואמר הרב שלפי ההשאלה שזכר לא על שהושאל לההעדרים כי מאותה בחינה לא נאמר באל ית' כי אם למה שמצינו בפסוק שיאמר ביאה על מה שאינו גשם, אם על הדבור ואם על שאר הדברים מאשר אינם גשם, כי אם נאמר על ההעדרים אינו מאשר הם ההעדר כי לנעדר אין שם:
ולפי זאת ההשאלה נאמר כו'. הנה יראה מותר אמרו פעם שנית ולפי זאת ההשאלה. ועוד יקשה למה שם הנה אנכי בא אליך בעב הענן (שמות י"ט ט') בענין השכינה ולא הביאו מענין הדבור אחרי שהכתוב אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך. והאמת הוא שלפי שהרב אמר (קודם לזה) אם לבא דברו או לבא שכינתו, רצה להבדיל ביניהם ואמר ולפי זאת ההשאלה ר"ל ולפי זאת השאלה שזכר שכינה שהיא הסמוכה בא הנה אנכי בא אליך בעב הענן, הנה ביארתי שאמר בראשונה ולפי זאת ההשאלה אמר לבד על השכינה, ואמנם ייחס הנה אנכי בא אליך על השכינה ולא על הדבור, לשתי סבות. הא', שהרב מצא בפסוק סבה ומסובב, הנה אנכי בא אליך בעב הענן הוא הסבה ואמר בעבור ישמע העם הוא המסובב, הנה א"כ מה שאמר הנה אנכי בא אליך הוא דבור בפני עצמו ואינו מדובק עם בעבור ישמע העם, ולכן ראה הרב שבא אליך אינו על הדבור כי איך יאמר הנה אנכי מדבר אליך בעב הענן אבל הוא על ביאת השכינה. הב', כי אם הביאה היה הדבור מה ענין בעב הענן אצל הדבור. אבל הוא שבא אליך הוא ביאת השכינה והגלותה על ענין הר סיני, ולפי שהיה השכינה אש אלהי היה הענן סביב שהוא העשן העולה ממנו, ונתן התועלת באותו ההגלות והוא אומר בעבור ישמע העם בדברי עמך, לפי שבראייתו יגיע שלמות הכח שכלי כמו שבאר בפרק הקודם:
ובא ה' אלהי כו'. אמר הרב שמש"ה ובא ה' (זכרי' י"ד ה') הוא על בא דברו, ואמר שאין פירושו שיבוא נבואתו ודברו אבל הוא קיום ייעודו. ולפי שקשה לזה אומר עוד כל קדושים עמך (שם) שיורה שהאל ית' היה אשר בא, לא הדבור והייעוד, לז"א אשר ייעד בהם על יד נביאיו, שאין הפירוש שבאו הקדושים עם האל אבל שבא ויגיע קיום ייעוד האל ית', אשר יעד על ידי כל קדושים שייעד על ידם. והנה אמר הרב עוד שהוא אמר כל קדושים עמך המדברים לישראל, להכריח פירושו מאשר לא אמר הכתוב וכל קדושים עמו שיורה שבאו הקדושים עם האל, אבל אמר כל קדושים עמך יורה שהקדושים היו מדברים לישראל, ומאשר לא אמר בואו וכו' וכל קדושים יורה שפירושו על ידי כל קדושים, ומאשר אמר עמך ולא עמו יורה שהיו מדברים לישראל, ולא היו באים עם האל, וזה הפרק רומז לפסוק ויביאה אל האדם (בראשית ב' כ"ב) שנא' על החמר שהובא לצורה: