כוונת הרב בפרק הזה לבאר על כמה פנים יאמר בלשוננו שם מלא, והביאו הנה לפי שמהקריבה והנגיעה בגשמים ימשך המלוי. ודברי הפרק יתחלקו לשני חלקים. הא', בשתופי השם, והוא מתחלת הפרק עד ומזה הענין מלא כל הארץ כבודו. והב', בביאור איך יאמר מלא באל ית' והוא משם עד סוף הפרק:
מלא זה השם משתתף. יאמר הרב שיאמר שם מלא בשתוף על ג' ענינים, על הגשם שימלא גשם אחר, ועל מלוי הזמן ותומו, ועל שלמות הדבר וחשיבותו. והנה השמוש הא' הוא הגופני כפי הפשט, והאחרון והוא הנכסף כפי מה שיאמר בדברים האלהים, אבל הממוצע והוא תום הזמן ומלואו, לא ידעתי למה הביאו הרב והוא כבר למדנו שלא יביא שתוף שלא יצטרך אליו:
ומזה הענין מלא כל הארץ כבודו כו'. הנרבוני פי' במקום הזה ואמר מלא כל הארץ כבודו ירצה מלא כבודו כל הארץ, ענינו כל הארץ תעיד על שלמות כבודו ר"ל עצמותו. כוונת דבריו שכבודו הנאמר בכתוב הוא עצמותו כמו הראני נא את כבודך (שמות ל"ג י"ח) והוא מהשתופים אשר הביא הרב בפכ"ד (צ"ל בפס"ד) בשם כבוד ה'. ומלוא הוא שם שלמות והוא נסמך אל כבודו ויאמר א"כ הכתוב מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו' ג') מלוי ושלמות כבודו שהוא עצמותו, כל הארץ תורה ותעיד עליו, ומפני זה סרס הכתוב כדי לחבר מלת (הארץ) למלת כבודו. ואמר ירצה מלא כבודו כל הארץ ואמר שעניינו הוא שכל הארץ והוא הנשוא תעיד ותורה על מלוי כבודו ר"ל שלמות כבודו שהוא עצמותו שהוא הנושא בזה המאמר. ולדעתו יחסר בכתוב מלת תעיד ותורה, וגם נצטרך לסרסו ולהסיר המלות במקומם. והאפודי כתב שזה הלשון קצר ושפי' כבודו שלמותו, ויהיה כח זה המאמר ששלמות כל הארץ תעיד שלמות וכבוד האל ית'. כי שלמות הפעולה תורה על שלמות הפועל. וקשה עליו כי בפרק ס"ד מזה החלק הביא הרב שתופי כבוד ולא הביא בהם שיאמר על שלמות. ואחשוב אני שהרב יפרש מלת (כבודו) הוא שבחו לשון שבח ותהלה כמו שאמר בפירוש באותו פרק (ס"ד) שמלא כל הארץ כבודו הוא שבחו, כמו ותהלתו מלאה הארץ, ויהיה לפי זה פי' הכתוב מלא כל הארץ כבודו, ר"ל שלמות כל הארץ היא תהלתו וכבודו של הקב"ה, וא"כ במה שאמר תעיד על שלמותו אינו פי' מלות הכתוב, אבל הוא ענין וכללות המאמר, ולכך אמר ענינו ולא אמר פירושו, כי היה ענין המאמר וכללות כוונתו שכל הארץ תעיד, שהוא השבח הראוי לה, שהנמצאים כולם אשר בארץ המה יעידון יגידון על שבח האל יתברך, שהוא רמז שלמותו. ולפי שהארץ היא דומם ולא יאות בה מלת תעיד, לכן אמר הרב כלומר תורה עליו כי טבע הדברים וסדרם יורו על שטחם הפועל אותם. הנה הביא הרב ענין הכתוב ואנחנו נוציא ממנו פי' מלותיו. וכן וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ' ל"ה), יפרש הרב הפסוק ששבח האל ית' או עצמות האלוה ית' הוא אשר השלים המשכן ונתן לו שלמות גדול. ואמר הרב עוד, שאם נרצה לפרש כבוד ה' האור הנברא, ר"ל המוחש והוא האש הנגלה לעיני בני ישראל, שהוא אשר מלא את המשכן, אין היזק בזה, כלומר שאחרי שגם בזה הפי' נמלט מלייחס גשמות לאל ית', א"כ אין היזק בפי' הזה, וזה יורה שג"כ אין תועלת בו מאחר שאין האמת כן, כי אם כפי מה שפירשו: