כוונת הרב בזה הפרק לבאר על כמה פנים יאמרו בלשוננו קריבה ונגיעה ונגישה, והיה זה לפי שלמעלה הביא שתופי ישיבה, קימה, עמידה, ועם היות שנכנסו שמה שתופי צור בפי"ז מהסבות שזכרתי אחריהם חזר להביא שתופי שמות התנועה ולכן הביא קריבה ונגיעה. ודבריו בזה הפרק יתחלקו לשני חלקים, הראשון, בביאור שתופי המלות הג' האלה, והוא מתחלת הפרק עד וכל לשון קריבה או נגישה, והחלק הב' משם עד סוף כל הפרק.
אלו ג' שמות כלומר קריבה נגישה נגיעה, הוצרך הרב לומר זה ולא נסתפק במה שאמר קרב נגש נגע לפי שהם פועל עבר, ולכן אמר שאין השתוף בהם בהיותם קריבה או נגישה או נגיעה, והיא הקריבה במקום אין ראוי שתחשוב שקריבה ונגישה ונגיעה שלשתם שוים במובנם הגשמי, אבל הנגיעה היא הדבק הדברים בשטחיהם, והקריבה היא התקרב הדבר לדבר ואם אינו נוגע בו, כי אינם מתקרבים כל כך עד שיגעו, ושני אלו קריבה ונגיעה יובנו בדבר הנח אצל דבר אחר, אמנם הנגישה היא מתייחסת אל התנועה כשיתנועע הדבר להתקרב לדבר אחר, ולזה אמר הרב בקריבה, והוא הקריבה במקום, ובנגיעה אמר נגיעת גשם בגשם, ובנגישה אמר בוא האיש אל איש והתנועעו אליו. ועוד תבין שהרב בדבריו אלה רמז שקריבה ונגיעה יאמרו גם בדברים שאינם חיים, ולזה אמר קריבה במקום נגיעת גשם בגשם, אבל הנגישה לא תאמר כי אם באנשים, וז"ש בוא איש אל איש והתנועעו אליו. תקריבון אלי ושמעתיו (דברי' א' י"ז), ירצה שאין אומר תקריבון אלי שיקרבו השופטים למשה, ותהיה הקריבה ההיא קריבה גשמית, כי אם היה כן, ראוי היה שתאמר תקרבו אלי, שהוא פועל עומד, ומאחר שאמר תקריבון אלי, ירצה תודיעוני אותו, ויהיה המשפט הוא הנקרב. ולהכריח זה אמר, הנה כבר נעשה בהודעת הידוע, ירמוז לאומר ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כ"ז ה') שהדבר מבואר בזה. והנה לא זכר הרב אם היו השמות האלו משותפים או מושאלים או מסופקים, אבל מאחר שאמר פעמים יאמרו ופעמים יאמרו יורה שהם משותפים, ובבאור השתוף זה השלים החלק הא' מדבריו. וכל קריבה ונגישה שתמצא בדברי הנבואה בין הש"י ובין נברא מנבראיו זה החלק הב' מדברי הפרק. וקשה למה לא אמר הרב בזה נגיעה ואמר לבד וכל קריבה ונגישה. אחשוב שהיתה סבתו לפי שלא מצא הרב בפסוק לשון נגיעה נאמר בבורא ית' שיהיה נגיעת מדע והשכל, כי אומר גע בהרים ויעשנו (תהלים קמ"ד ה') הנה יפרש הרב שאינו מההשאלה הזאת ומשתוף היה, ומפני זה לא אמר נגיעה, אבל אחר זה אמר ולא דבר מהדברים יקרב אליו או יגע בו ולא אמר נגש לפי שהנגישה היא ההתקרבות, וכלו נכלל שמה:
ואיני חושב עליך שיסתפק לך וכו' וכן אמרו קרובים אליו. שאלתי למה לא הביא הרב הפסוקים שיאמרו באל מקריבה נגישה כדרכו בכל השתופים, ואמר ואיני חושב עליך. ועוד למה לא הביא הפסוקים כלם מחוברים, והבדיל ביניהם באמרו, וכן אמרו קרובים אליו, קרב אתה ושמע, בהיות כלם ממין אחד. והתשובה לזה שהרב מצא פסוקים שאין בהם ספק, ואחרים שיספק בהם אדם בזה הענין, והוא עשה מן המבוארים ראיה אל הבלתי מבוארים. ולכן אמר איני חושב עליך ר"ל בהיותך משכיל ונבון שיסתפק לך הענין במה שאמר קרוב יי לכל קוראיו (תהלים קמ"ה י"ח) קרבת אלהים לי טוב (שם ע"ג כ"ח) שיסתפק עליך אם אלה כלם קריבת מדע, וזה לפי שהענין מבואר בהם, ואם בהם זה מבואר אף הוא מבואר ג"כ באמרו, אלהים קרובים אליו (דברים ד' ז') קרב אתה ושמע (שם ה' כ"ד) ונגש משה לבדו (שמות כ"ד ב') שבאמת אלה כן הם מענין מדע כמו הראשונים, ולכן אמר הרב באלו וכן אמר. והנה מצא הרב הפסוקים האחרונים האלה מסופקים בזה המובן, ולפי שאולי יפרש אדם אשר לו אלהים קרובים אליו, שרצונו באלהים אחרים והם הפסילים שיעשה לו אדם אלהים והם קרובים אליו בביתו, ואמר הכתוב בספרו מה שיאמרו האומות, ומי גוי גדול אשר לו אלהים שהם קרובים אליו בביתו לאותו הגוי שיהיו אותם האלהים כה' אלהינו בכל קראנו אליו, וכן יפרשו קרב אתה ושמע, ונגש משה לבדו, על קריבתו ונגישתו להר, ויהיה א"כ הקריבה והנגישה הזאת גשמיית ולא רוחניית, אבל הרב מצא שאין זה הפי' אמתי, כי באמרו אלהים קרובים אליו יחוייב שתהיה הקורבה רוחניית, מאחר שהמשיל כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואם לא היה כן לא יהיה כאן המשל ודמיון שעליו יאמר כה' אלהינו בכל קראנו שהוא אז קרוב אלינו. ואמנם קרב אתה ושמע, ונגש משה לבדו אמר הרב שאפשר שיפורשו על הקריבה והנגישה להר ששכן עליו האור והאש שקרא הרב שכינה אבל החזק בעיקר והוא היותו רוחני. ואמר שיפרש בפרק מפרקי זה המאמר יתרון המשיגים בהקריבה הזאת והוא בפכ"ד מחלק השני:
אמנם אמר גע בהרים ויעשנו כו'. הרב הרגיש במה שיסופק נגדו, איך לא הביא גע בהרים ויעשנו על נגיעת המדע. ויאמר א"כ בספרי הקדש נגיעה בהדבק המדע באל יתברך כמו שיאמר הקריבה והנגישה שזכר. והשיב לזה שאינו מאותו ענין למה שלא נאמר בבעל שכל אבל שהוא הגע דברך בהם, ע"צ המשל כמו וגע אל עצמו (איוב ב' ה') כלומר הבא מכתך בו:
וכן הנגיעה ומה ששמשו ממנה וכו'. ויקשה למה אמר הרב הגע דברך בהם והיה לו לומר הגע מכתך כי גם דבור לא יאות בהרים. ועוד למה הביא וגע אל עצמו אם הוא מענין המכה וגע בהרים הוא הגע דברך בהם. ועוד אם נגיעה לא תאמר באל איך אמר הרב וכן הנגיעה ומה ששמשו ממנה בלשון, והתשובה לזה כי הרב יאמר בפכ"ג מזה החלק שהתחדשות הפעולות מאתו ית' ייוחס לדברו כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל"ג ו') ומפני זה אמר הרב הנה הגע דברך בהם, ר"ל שיתחדש בהם המכה, ולפי שנאמין שיאמר נגיעה להתחדשות הרע וההפסד, הביא וגע אל עצמו שהוא ענין המכה ולפי שלא נחשוב שיהיה דעת הרב א"כ שלא יאמר נגיעה על הדבק המדע. אמר הרב שעם היותו מכחיש שיאמר באל יתברך נגיעה על הדבק המדע, שעכ"ז לא יכחיש שיאמר בדברים אחרים נגיעה בענין השכל, ובזה רמז למאמר חוה לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון (בראשית ג' ג'), שאותה הנגיעה אצלו היא השגת המפורסמות ולכן אמר שהנגיעה יובן כפי המקום אשר בו וסתם דבריו באמרו והבן זה, רמז למה שאמרתי: