כוונת הרב בפרק הזה לא התבארה בדבריו, והאמת הוא שהביא כאן זה הפרק, כדי לתת הסבה, למה לא אמר ולא ביאר בשם צור שני צדדים אחרים יאמרו בהם, כי הוא נאמר לדעתו על החומר הראשון, והוא נאמר ג"כ על הצורה הראשונה ית', אשר בעבור זה הביא בשם צור ג' שתופים, שיאמר על ההר רומז החומר, ועל האבן הקשה רומז אל הצורה וכו' כמו שאמרתי, והעלים הצורך באותם שתופים בפרק ההוא, ואמר הרב שהסבה בזה הוא לפי שהתחלת הדברים הטבעים היה המנהג תמיד להעלימם ולכן העלימם הרב בכאן, והיה א"כ הפרק הזה תשלום הפרק הקודם שעבר:
לא תחשוב כי החכמה האלהית וכו'. ר"ל שלא לבד החכמה האלהית היא הנמנעת מההמון, כי גם רוב חכמת הטבע, ראוי שתעלם מהם. וכמו שאמר ולא במעשה בראשית בשנים. וכבר כתב הרב בהקדמת הספר שזה נאמר על חכמת הטבע, ובפרט בענין ההתחלות, ולכן אמר מעשה בראשית ר"ל מעשה ההתחלות. והביא הרב שגם הפילוסופים עם היותם בלתי נכנעים לדת משה, היו מעלימים זה, כמו שהביא מאפלטון שהיה קורא הצורה זכר והחומר נקבה, להיות הצורה מגבלת החומר ונותנת לו מציאות, כמו שהאיש יגביל האשה ונותן לה מציאות שלם וכבוד:
ואתה יודע כי התחלות הנמצאות ההוות וכו'. ראוי שתתעורר בזה לג' דברים, האחד למה הביא הרב בזה מהדברים התחלות שהם הדברים ההווים והנפסדים. ואין זה מדרושנו כי אם שהיו מדברים בהתחלות בהעלם וחידות, לא זולת זה. השני, למה לא זכר כאן הד' סבות הדברים כלם, חומר, וצורה, ופועל, ותכלית, והשמיט הפועל והתכלית והביא ההעדר שהוא סבה במקרה. השלישי, באומרו, ואם הם אשר אין הפסד עליהם בביאור, וזה הלשון היה לו להביאו קודם זכרון ההתחלות, סמוך למה שזכר ממנהג אפלטון כי הוא למתייחס אליו לא למה שזכר מטבע ההתחלות. ואומר בתשובת כל זה שכוונת הרב היתה להתנצל, למה לא ביאר שיאמר צור על החומר ושיאמר על הצורה בפרק הקודם לזה. ואמר שעשאו כדי להעלים כדרך החכמים הקדמונים, ולפי שיקשה נגדו ולמה לא העלימו ג"כ בהיות צור נאמר על הפועל. מפני זה הוצרך הרב לבאר שאפלטון לא עשה ההעלם כי אם בחומר ובצורה, וגם שהתחלות הדברים ההווים הנפסדים, רצה לומר התחלותם, בעצמם הם החומר והצורה וההעדר (הקודם להויה), ושההעדר הוא סבה במקרה ולא יש אחר (צ"ל ישאר) א"כ שיהיו סבות בעצם כי אם החומר והצורה, ולכן היה בהם לבד מעלים אפלטון. והרב נמשך אחריו בזה לפי שהיה ההעדר בלתי ראוי להעלם, כי מבואר נגלה הוא שהצורה המתהווה אינה בהווה והיא נעדרת ממנו, שאם היתה נמצאת עמו, לא היה כאן א"כ הויה, הנמצא, במה שהוא נמצא לא יתהווה כ"א במה שהוא נעדר, לא נשאר בכאן א"כ דבר ראוי להעלים כי אם החמר והצורה. ואמנם הפועל והתכלית אין דרושם מחכמת הטבע, כי אם מחכמת האלהות וגם אינם חלקי המתהווה, ולזה לא נאמר שהם התחלות הנמצאות ההוות הנפסדות, לפי שאינם התחלותיו וחלקיו עם היותם סבותיו:
ואחרי שביאר מנהג אפלטון בהעלם שם החומר והצורה, והכריחו מהמושכל, בהיותו כפי מנין ההתחלות העצמיות, כלל דבריו באמרו ואם הם ר"ל הפילוסופים אשר אין הפסד עליהם בביאור הענינים, היו שואלים השמות, ר"ל מההתחלות האלה, כל שכן שראוי לנו בעלי הדת שלא נבאר דבר יקשה על ההמון להבינו, או תדמה להם אמתת הענין בחלוף מה שנרצה שהיתה כוונתנו. וכן הענין ברצון כי היותו ית' פועל אין היזק לבאר זה אל ההמון, ולכן אמר שעל זה נקרא צור. אמנם באמרנו שג"כ יקרא צור להיותו צורת העולם, הנה אולי יבינהו ההמון בחלוף כוונתו, ויחשבו שלהיותו צורה יהיה מחובר לחומר, כמו שהוא בשאר הצורות. וג"כ אם אמרנו שיאמר צור על החומר, ושזה נרמז באומר והכית בצור, אולי יחשוב הסכל ההמוני שהיתה יציאת המים בטבע אחרי אשר יוחס אל החומר הראשון בפשיטת צורה ולבישת צורה. ומפני זה גלה שתוף צור על הפועל, והעלימו בהיותו נאמר על החומר והצורה כמו שאמרתי. והותרו עם זה כל הדברים השלשה שהעירותי עליהם בדברי הרב:
ודע זה ג"כ. חשבו המפרשים שיסבור הרב שיאמר צור על שלשת ההתחלות חומר וצורה וההעדר, ואני לא מצאתי בשתופי צור דבר ירמוז אל ההעדר, והוא ג"כ אינו התחלה בעצם, ואינו חלק מהמתהווה. ולכן מה שכתבתי הוא הנראה יותר נכון אצלי. והנרבוני כתב שההעדר סבה במקרה ולכן נכלל בשם השטן ובשם ההתחלה אשר קראו מרע"ה בעת ספרו יחס הנמצאות קצתם אל קצתם ירצה בזה שההעדר להיותו סבה במקרה אמר עליו בספר איוב שכתב משה עליו השלום, ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם (שם ב' א'), יר' שההתחלות האחרות הם התחלות בעצם ושלכן קראם בני האלהים ושהשטן שבא בתוכם הוא ההעדר שיבא בתוך ההתחלות בלתי מכוין לעצמו, והנה הרב רמז בפרקים האלו לצור שנא' בפרשת בשלח הנני עומד לפניך שם על הצור, והכית בצור, שנאמר על החומר שעשה (משה) בכח האל ית' ובנפלאותיו בה (צ"ל שיכה) החומר ויפשיטהו מצורה וילבישהו צורה אחרת. ולצור שנאמר בפרשת כי תשא שונצבת על הצור נאמר על האל ית' שהוא צורת העולם. ואמרו עוד והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור שהם מקרי החומר שימשכו אליו, ובפכ"ד מזה החלק הראשון אפרש הפרשה כלה בעה"י: