קימה שם משתתף כו'. אתה תראה שבשמות המשותפים לא יאמר הרב עקר הנחתו ולא הונח בראשונה, לפי שבאופן אחד יאמר בכתוב על כל מיני השתופים, אבל בשמות המושאלים למה שעניינם ההשאלה, יצטרך לומר ראשונה ההנחה הראשונה ואח"כ צד הענין אשר ממנו הושאל, כדי ללמוד ממנו צדדי השאלותיו, וכן בכאן הביא מענין הקימה שתוף גשמיי, כמו ולא קם ולא זע ממנו (אסתר ה' ט') ר"ל שבהיותו יושב בשער המלך בהיות המן עובר לפניו לא היה קם מלפניו, ולא זע, ר"ל ולא נתעסק לקום מפניו כאדם הקם מפני שיבה:
ובו עוד קיום הדבר ואמתתו כו'. נשאלתי מה ראה הרב להביא ד' ראיות בדבר הזה והיה די בשנים, כי על פי שנים עדים יקום דבר. ואמרתי שהרב הביא קיום הדבר ואמתתו, ר"ל שהקימה יאמר על ב' דברים, אם על קיום הדבר והוא התמדת הדבר והשארותו ויציאתו לפעל, הנה הצד הראשון הוא התמדת הדבר שכבר נמצא, והצד הב' מציאות הדבר המקווה והנדרש ואמתתו. והביא לכל אחד מהחלקים האלה ב' ראיות, אם לאמתת הדבר והיא יציאתו לפעל הביא סמיך ליה יקם ה' את דברו (שמואל א' א' כ"ג) ויקם שדה עפרון (בראשית כ"ג י"ז) כי שתי ההקדמות אלה הם בדברים שלא היו עדיין, אם באלקנה כתיב שכאשר אחרי הולד בנו עלה למקדש, וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו ונראה את פני ה', השיבה הבעל, שבי עד גמלך אותו, אך (ר"ל לא) יקרה לנער שום הפסד ונזק, שבודאי יגמול ויגיע להעלותו לבית אלהים לפי שהאל ית' יקם את דברו ויגיעהו לפועל, והוא הדבור שדברה לתת הנער ולהיות משרתו בבית המקדש. הנה התבאר שהוא מענין הקיום ר"ל הגעת ויציאת הדבר לפעל, וכן ויקם שדה עפרון, כי עדיין לא היה השדה לו ר"ל בפועל. ואחרי שהביא ב' ראיות האלה לזה הצד מהקימה, הביא ב' ראיות אחרות על הקימה שהיא התמדת הדבר שכבר נמצא, והם וקם הבית אשר בעיר (ויקרא כ"ה ל') הפסוק הזה הוא בפרשה בהר סיני אמר ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה. הנה התבאר שהקימה הזאת אינה יציאה לפעל אבל היא התמדת מה שכבר קנה, והביא ראיה ג"כ לזה וקמה בידך ממלכת ישראל (שמואל א' כ"ד כ"א) שכבר היתה לו הממלכה, וייעדו שיקימה בידו ויתמידה עמו. הנה התבאר שלצורך רב הביא הרב הד' הראיות האלה:
עתה אקום יאמר ה' כו'. נשאלתי בזה שני דברים, האחד, למה אם היתה ההשאלה הזאת קיום ונצחיות לא פירש עתה אקום אתה תקום על קיום הוא יתברך ועל נצחיותו כמו שפירש יושב בשמים שהיא הקיום בעצמו וייחס הקיום לדבורו ולייעודו. והיה ראוי שיהיה עתה אקום, עתה אהיה קיים, אתה תקום תהיה קיים ועומד. השני, למה אמר בפי' עתה אקום אקים דברי לטוב ולרע, ולא יעשה כן באתה תקום כי לא הביא שמה דבר רע ועונש אבל אמר ורחם עליה. והתשובה לזה, שהפסוקים האלה עם היות שיורו על קיום הנה בא בהם לשון זמן, ואמר עתה אקום (תהלים י"ב ו') וכן אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה (שם ק"ב י"ד), ומאשר אמר בו לשון עתה אמר שאין ייחוסו לאל ית' כי אינו נצחי בזמן זולת זמן, אבל הוא לדבורו ויעודו, והנה בעתה אקום יאמר ה', לטוב ולרע, לפי שהכתוב אומר אשית בישע יפיח לו, על הצדיק אמר אשית בישע, ועל הרשע שעליו אמר משוד עניים מאנקת אביונים אמר יפיח לו והוא לשון פח, יאמר שיאסור אותו וישימהו בפח המוקש, וזהו א"כ לטוב ולרע. ואמנם אתה תקום לא נמצא שם לשון רעה אבל זכר לבד הרחמים, באמר אתה תקום תרחם ציון. וכוונת כל זה המאמר הוא שיאמר הרב שהקימה בפסוקים האלה לא יאמר עליו ית' שיהיה הוא הקם, אבל שיהיה הקימה מיוחסת לדבורו וייעודו, ויעשה זה להבדיל זה ממה שאמר אחרי כן בהשאלה, שהקיום מיוחס אליו כמו שיזכור:
והושאל זה הענין לעבור גזרת האל כו'. ראה אופן הדבור הזה, כי הרב בראשונה זכר שתוף השם הזה, והמשיך מה שאמר באל כפי אותו השתוף, ואחרי כן המשיך השם בדרך השאלה ואמר שיאמר על כל מתעורר לעשות דבר ועל אותה ההשאלה אמר הרב שיאמר באל ית' לא על כל התעוררות טוב או רע, אבל לבד על עבור העונש על עם לאבדם. וא"ת למה פרט הרב התעוררות לעונש ולא להתעוררות בכלל. אומר שעשאו לפי שהכתוב לא ייחס לאל הקימה כי אם להעניש, אמר יקום אלהים יפוצו אויביו (תהלים ס"ח ב') ומה אעשה כי יקום אל (איוב ל"ח י"ד) ובעבור זה עשה ההקמה מיוחדת לענין העונש והביא ראיות עליו:
ואפשר שיהיה אומר עתה תקום כו'. נשאלתי למה הביא הרב ההשאלה הזאת לאלה הפסוקים אחרי שכבר הביאם למעלה. ועוד למה בפסוק עתה אקום לא פירש דבר ובפסוק תקום תרחם ציון פירש תקום על אויביה. ואמרתי שהרב אמר שהשם הזה אפשר שיהיה משותף ואפשר שיהיה מושאל, וכפי ענין שתוף הביא הפסוקים למעלה, ואחרי אשר עתה הביא הענין בסדר ההשאלה הביא הפסוקים ההם ג"כ כלומר אם תקח השם בשתוף הלא אמרתי פירושם, ואם תקחה בהשאלה הנה יהיה פירושם כן. וגם נאמר שכפי הפי' שזכר למעלה יהיה עתה אקום פועל יוצא שיקים יעודו, עם היות שכפי הדקדוק הוא מהפעל העומד, ולכן אמר שאם יהיה זה זכות אצלנו נוכל לפרש הכתובים מהפועל העומד, והוא שיהיה הקימה מיוחסת אליו, אבל הוא בדרך השאלה להיותו מתעורר להעניש החטאים. והנה בפסוק עתה אקום יאמר ה', לא רצה הרב לפרש לפי שבו נסמך על מה שכבר אמר למעלה לטוב ולרע, אבל באמר אתה תקום תרחם ציון לפי שבהיותו עומד לא יסבול מה שפירש בו, ולכן אמר תקום על אויביה, ויהיה א"כ אתה תקום דבר אחד ואומר תרחם ציון הוא דבר אחר ואינם דבר אחד, כמו שפירשו למעלה:
ומזה הענין באו פסוקים הרבה. כבר אמר הרב למעלה שכל לשון קימה שנא' בו יתברך הוא מענין הקיום וההעמדה, והוא סותר א"כ למה שפירש הפסוקים האלה באופן אחר מהתעוררות להעניש, עם כי אם היו כל הפסוקים מהשתוף הראשון, איך יאמר שבאו פסוקים מזו ההשאלה. ואמרתי בתשובת זה כי מה שאמר למעלה נמשך כפי השתוף הקודם, ובהיות השתוף כי כל לשון קימה יהיה מענין הקיום, אמנם אחר שזכר שאפשר שיהיה השם מושאל הוצרך להמשיך הדברים כפי ההשאלה. ולי אני עוד להשיב שלמעלה אמר שכל לשון קימה שיאמר בש"י הוא מזה הענין, ורצה בזה כל לשון קימה שנאמר בו בלתי מתיחס ולא נסמך לדבר אחר, ואינו כן וקמתי על בית ירבעם (עמוס ז' ט'), וקם על בית מרעים (ישעיה ל"א ב') וזה אינו נכלל עם מה שאמר למעלה, ולזה לא אמר כאן כל הפסוקים, אבל אמר ומזה פסוקים הרבה והם הנסמכים לעונש הרשעים כמו שאמרתי: