ישיבה תחלת הנחת זה השם כו'. הנה עשאו הרב מושאל ונתן לו הנחתו הראשונה שהיא הישיבה הגשמיית כמו שהביא ועלי הכהן יושב על כסא (ש"א א' ט) והוציא מזה אופן ההשאלה, והוא אמר ומאשר היה האיש היושב נח ועומד ר"ל שהוא נח ובלתי מתנועע, והוא מלבד המנוחה עומד על השלם שבעניני עמידתו, ר"ל שהישיבה היא לאדם מצב יותר טוב ושלם מהשכיבה שהוא כפגר מושלך ארצה, והוא ג"כ מצב טוב מהעמידה על השוקים ועל הרגלים, ולכן אמר שהישיבה מצב ממוצע בין השכיבה ובין העמידה, והוא השלם לאדם שבעניני עמידתו בהיותו עומד, ומנוחתו ר"ל השכיבה, מפני זה הושאל לשון ישיבה לכל דבר עומד נח שלא ישתנה ר"ל עומד קיים ונח לא לבד במנוחה המקומית אבל בכל מיני השנוי, והוא או' שלא ישתנה לכלול כל השנויים. הנצחי העומד שלא ישתנה, ר"ל שיאמר עליו ית' יושב להיות נצחי ועומד בלתי נפסד וכלה, וגם להיותו בלתי משתנה, ולפי שהשנוי או יהיה במאמר העצם או במאמרי האיכות וכמות, או במאמר המצטרף, הביא כלם, וזהו אומרו לא שנוי בעצם ואמר כנגד המקרים, ואין לו שום ענין זולת עצמו שישתנה בו רמז למקרה, ואמר כיצד שנוי הצטרפות ולא ישתנה ייחוסו לזולתו, והכריח שלא ימצא כאמרו כי אין יחס בינו לבין זולתו שישתנה ביחס ההוא כמו שיתבאר, ר"ל בזה המאמר בדברו בהתארים ששם יבאר שלא יתואר האל יתברך בעצמו או בחלק ממהותו, ולא במקרה מהמקרים ולא בהצטרפות, ומזה הוציא שאי אפשר שישתנה כלל:
ומזה הענין יכונה בישיבה כאשר נזכרה בו ית' וכו' ואמנם וכו'. יראה שזה הלשון מיותר אחר שכבר אמר למעלה ומזה הענין האחרון יאמר עליו ית'. ואחשוב שהרב יאמר בכאן שהישיבה פעמים נמצאת מיוחס לאל ית' לבד מבלי סמיכות לדבר אחר, כמו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל (תהלים כ"ב ד') ואתה ה' לעולם תשב (שם ק"ב י"ג) כי הישיבות נאמרו עליו ית' מבלי התייחסות לדבר אחר, ועליהם אמר כאן ומזה הענין יכונה בישיבה כאשר נזכרה בו ית' ר"ל כאשר נזכרה הישיבה בו ית' ר"ל מבלי סמיכות לשמים ולא לדבר אחר, הנה יכונה מזה הענין שזכר שהוא הקיום וההעמדה, ולפי זה יראה צודק (נראה שצ"ל צורה) בישיבה שאינה נסמכת לדבר אחר, אבל בהסמכה לשמים יורה היותה ישיבה גשמיית, לזה אמר עוד ואמנם תיוחס אל השמים להיותם נצחיים באישיהם. וא"ת ועם היותם נצחיים איך סמכו אליהם. אומר שהכתוב סמך ישיבתו ית' לשמים להיותו מניע הגלגל וזהו אומר יושב בשמים (שם ב' ד') נצחי מניעם. וכן כשיוחס ית' היחוס ההוא הנאמר למיני הנמצאות ההוות הנפסדות בשתוף ר"ל מלבד היותו ית' מניע השמים שמפני זה יוחס נצחיותו אליהם להיותם נצחיים באישיהם, הנה ג"כ נמצא אותו יחוס אליו עם הארץ באמרו היושב על חוג הארץ (ישעיה מ' כ"ב), והתיר בשאין יחוסו זה כי אם להוייתה והפסדה התמידיית ולנצחיותה וסדורה ויחוסה אצל המינים, ואמר ישיבה אליו ית' אצלה, ואמר ה' למבול ישב (תהלים כ"ט י') ר"ל שעם השתנות עניני הארץ, כי הייחס ההוא אמנם הוא למיני הנמצאות לא לאישיהם. האפודי פירש היחס הזה שאמר הרב על ידיעתו, ואמר שידיעתו ית' הוא במיני הנמצאות לא באישיהם זולת המין האנושי, וכל לשון יחס אשר בפרק הזה פירשו על הידיעה. ומי יתן והיה לבבו כאמרי פיו שאמר זולת המין האנושי. והנרבוני כתב שעם השתנות אישי הארץ והפסדם המורה עליו המבול, ירצה שלא היה בעולם מבול בפעל, אבל הוא משל השתנות אישי הארץ והפסדם, ואמר כי היחס האלהי למיני הנמצאות ר"ל לצורות האחרות המשובחות, לא לאישיהם, כי הם משתנים. רצה לסלק הידיעה בפרטים מפאת היותה ר"ל הידיעה הפרטית משתנה. ואני לא הסכמתי לחשוב על הרב המורה כדבר הרע הזה, לפי שהוא יבאר בח"ג פי"? שהפילוסופים דברו סרה גדולה על ה' בסלקם ממנו הידיעה בפרטים, והרחיב עליהם על זה התרעומת, ובפרק כ' ממנו כתב בביאור גדול, שידיעתו תגדל מידיעתנו בדברים שידיעתו תקיף בפרטים מבלי שנוי והתחלפות, ושהיא מקפת במה שלא נמצא, ושתקיף במה שאין לו תכלית, ושידיעתו לא תברר אחד משני האפשריים, ולא תכריחהו כמו שתראה שם. ואחרי שהרב במקומו הראני בצדק כל אמרי פיו אין בהם נפתל ועקש, איככה אוכל וראיתי דבריו בכאן מפורשים לכף חובה. ועם היות שנוכל לומר שבפרק הי"א הזה דבר כפי הנגלה, ושם בח"ג הביא הדברים כפי הראוי אליהם, ושהוא מנהג הסבה החמישית, הנה אני כלכל לא אוכל, כי אם לפרש דבריו באופן נאות מסכים מכל צד אחרי שבמקומות אחרים גילה דעתו שהיא לשם שמים. ולכן אומר שראוי שתעיין שהרב לא אמר בכאן לשון ידיעה כי אם לשון יחס, וכפי פי' האפודי היה ראוי שיתלה הדבר בידיעתו ולא יביא לשון יחס, והרב פי' בפנ"ו ח"ב שהיחס הוא הדמות וערך בין שני דברים ולא תמצא דבריו בשום מקום שיפרשו היחס בידיעה ולא בהשגחה, ותראה ג"כ שהרב אמר בכאן, ואמנם תיוחס אל השמים, וכבר ביארתי שהיחס אשר לאלוה ית' עם השמים הוא ההנעה אותם, כמו שרמז הרב עליו בהרבה מקומות מפרקיו, ויביאהו בפט"ו, ולא נפרש היחס הזה על הידיעה כי אם על ההנעה:
ואמר עוד וכן כשיוחס ית' היחס ההוא הנאמר בשתוף למיני הנמצאות הנה אותו היחס הוא כיחס הקודם שזכר שמים, ר"ל שהוא ית' מנהיג העולם השפל באמצעות הגלגלים, ולכן הביא היחס הראשון והוא אשר לו ית' עם השמים, כי הם המקבלים (ממנו) השפע ראשונה, אחרי כן יביא היחס אשר לו עם מיני הנמצאות שהיא ההנהגה אליהם והשמירה אותם באמצעות השמים. ואתה ראית בפס"ט מזה החלק שהרב זכר בו שהש"י יחסו אל העולם בכללו יחס הפועל והצורה והתכלית, כי הוא פעלו ומחדשו לדעת תורתנו, והיא הצורה הראשונה והוא התכלית האחרון שאליו יעלו כל הדברים, והיחס הזה מהיותו הפועל כתב בסוף הפרק, שיובן בבריאה ויובן בשמירה, וא"כ האלוה ית' הוא הפועל והבורא את דברים כלם, והוא השומר אותם. וידוע שזהו למיני הנמצאים שברא במעשה בראשית, כי הפרטים הם הנולדים בכל יום ויום, ומטבעם ההויה וההפסד, ולפי זה יחס הפועל בתחלת הבריאה, והשומר הוא היחס אשר לו ית' עם המינים, ואין לו אותו היחס עם האישים, ר"ל לשומרם תמיד כי הם מטבעם בעלי ההפסד, ואיך יהיה א"כ השומר אותם ממנו, ויען האלוה ית' בתחלת הבריאה ברא המינים כלם ברצונו הפשוט, והוא הוא השומר אותם תמיד, הנה אם היה הפסד מין אחד או מינים, יסתלק היחס ההוא וישתנה, מה שאין זה בענין האישים, ועם היות שהידיעה האלהית תתפשט באישי מין האנושי כפי שלמותם כמו שביאר הרב, לא יתחייב מזה שישתנה היחס האלוה בהפסד האיש או האישים, כי הידיעה זולת היחס, והידיעה בפרטיותם מבלי שיכריח דבר בבחירתם, והיחס הוא במיניהם בהתמדתם ושמירתם בלי שנוי ממה שבראם, ולשון הפסוק יורה עליו באמרו ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם, ר"ל המבול שקרה בעצם ואמת לדור החוטא, ועם כל הפסד שיקרה לנמצאים השפלים, האל ית' הוא קיים ויושב ועומד מתמיד ושומר המינין כלם, כי כיון שהמינים לא יופסדו יצדק א"כ תמיד שהוא יושב ונצחי בשמירתם והתמדתם, זו היא כוונת הרב באמת. ולא כמו שחשב הנרבוני וגם לא בדבריו, ודבריו יעידו עליו מכל צד וגם דבריו בזה הפרק הורו עליו, והאמת יורה דרכו: