Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1 10

בעיוני בדברי המפרשים לזה הפרק ראיתי מסכימים כלם שהביא הרב כאן לירד ועלה חמשה שתופים. האחד, אמר בי ירד ועלה שני שמות מונחים בלשון העברים, והם הנאמרים בירידה ובעליה ממקום גשמי. השני, אמר ואח"כ הושאלו שני שמות האלה לגדולה ולעוצם, והם הירידה והעליה הנאמרים בעוצם ובגדולה שירד אדם ממנה או יעלה אליה. השלישי, אמר ועל זה הדרך עוד יעשה בירידתו העיון שהירידה והעליה יקרה בענין בערך אל הדרוש אם הוא פחות או מעולה. הרביעי אמר וכאשר היינו המון האנשים, והוא הירידה והעליה הנאמרת בנבואה ובשכינה לבד. החמישי, הוא אומר וכן כשתרד מכה באומה או באיקלים, והיא הירידה הנאמרת על המכה כשתרד על אי זו אומה כאומת סדום, או איקלים כמיתת (צ"ל כמהפכת) סדום ועמורה. ואמרו המפרשים האלה, שהירידה יוחס אל המכה, שיורה היותה יורדת מעצמה. וגם אומר עוד והענין כלו בא העונש לאנשי השפל, ר"ל בואו מפאת עצמו או בטבע לא מהאל ית':

והנרבוני כתב עוד ז"ל יכונה הענין הזה ג"כ בירידה, ר"ל שיחסו ספרי הנבואה ירידת המכה אשר יחייבה הרצון הקדום וכמו שכתוב בספרו של אדם הראשון לפקידת המעשים ויכונה זה בירידה והבן זה עכ"ל, ראה דרך המפרש הזה כי ברצונו לדבר על ה' סרה להגיד דעותיו הזרות סגר עליהם המדבר והביאם בדברים במגלה טפח ומכסה טפחים, וכוונתו בזה הוא שממאמר הרב שאמר יכונה הענין הזה ג"כ בירידה, וכן שירידת המכה אשר יחייבה הרצון הקדום והוא הטבע, המניע הקדמון לדעתו, וכמו שכתוב בספרו של אדם הראשון, שהוא ספר בראשית, ששם סיפר ענין המבול ודור הפלגה, והפיכת סדום, שאותם המכות אצלו טבעיות, יחסם ויכנם ספר הנבואה ויקראם פקידת המעשים, ויהיה זה א"כ על דרך המשל לא להיותו כן, כי אין שם פקידה, ואותה המכה הטבעית שקרא וייחס הכתוב לפקידת המעשים, נאמר עליה ירידה שיורדת על האנשים, זו היא כוונת דבריו, ומשם תדע שכלם יסכימו בזה. עוד אמרו המפרשים שהשכינה שזכר הרב בכאן, הוא האש והענן ושאר ההויות שנבאו (צ"ל שנבראו) בהר סיני, גם עמוד אש וענן שהיו אתם על הים, וכן הענן הנקרא כבוד ה' אשר מלא את המשכן, שכלם הויות גשמיות ברואות. וביאר הכספי שאמר ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ' ל"ד) כאלו הוא דבר אחד שהענן הוא הכבוד, וכן אמר בקרח ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וכבוד ה' נראה (במדבר י"ז ז') שהכבוד ההוא הוא הענן שזכר שמה וכלם הסכימו לזה:

ואחרי שהודעתיך כללות הבנת הפרק לדעת המפרשים וידעת מה שייחסו לרב בזה מרוע האמונה בענין המכות שירדו על האומות וכמ"ש רצונו הקדום. הנני מעיר בדברי הרב כ' הערות כדי שמהם נעמוד על אמתת הבנתו וכוונתו באמת ויתבאר שאין בדבריו עון אשר חטא:

ההערה הא' למה הביא הרב בזה הפרק ועל זה השתוף ההקדמה הזאת שכבר קדם שלא יזכור בשמות כי אם הענינים שיצטרך אליהם ולא שתוף אחר, והנה זה כבר זכרו בפ"ח ומה לו לזכרו בזה הפרק ולא בפרק אחר. ההערה הב' איך אמר ומזה ירד ועלה, והנה הרב זכר בשמות האלה שתופים רבים יותר ממה שזכר בשאר השמות שהביא בפרקים שקדמו, ואם אין בירד ועלה שתוף אחר מלבד אלה שזכר איך אמר ומזה ירד ועלה. ההערה הג' באומרו וכבר ידעת רוב השתמשם מעלין בקודש ולא מורידין ואם הביא זה לראיה כשאר הפסוקים שהביא, למה לא אמר כמו שאמר בהם, ואז"ל מעלין בקודש, ולמה אמר וכבר ידעת רוב השתמשם, שלא כמנהגו. ההערה הד' באומר ועל זה הדרך עוד יעשה בירידת העיון, ואם זאת השאלה שלישית, איך אמר הרב עליה ועל זה הדרך, והוא לשון יורה על היותו כפי ההשאלה הקודמת ושאינה השאלה מחודשת, והרב זה דרכו בדברו באותה השאלה יאמר ועל זה הדרך. ההערה הה' למה לא הביא הרב פסוקים לבאר ההשאלה השלישית ההיא מאשר יאמר ירידה ועליה בעיון. ואם לא מצא פסוקים עליה, איך נחשוב שהיא אמת בזה אופן ההשאלות ילקח מהכתובים ואין אמתתו בלתם. ההערה הו' לדעת מה הנרצה אצל הרב ברצון הזה שהביא בזה הפרק, אם באמר ורצה ית' במה שרצה, ואמר עוד כפי רצונו הקדום ואומר לולא הרצון, ולא ראיתי בשאר השתופים והפרקים ישתמש בזה הלשון כל כך. ההערה הז' באמרו הגיע חכמה ממנו, והנה לא מצאנו שיאמר בכתוב ירידה ועליה בהגעת החכמה ממנו ית', וא"כ למה הביאה. וגם הרב לא שנה עליה ולא הביא פסוק בחכמה כלל כי אם בנבואה ובשכינה. ההערה הח' באומרו או שכון השכינה במקום והנה לא זכר בשתוף כי אם הגעת החכמה ושרות הנבואה, ומה לו להביא אחריו שרות השכינה שלא זכרה. ההערה הט' למה לא אמר בלשון מתדמה בנבואה ובשכינה וכמו שאמר שרות הנבואה על הנביא למה לא אמר ג"כ ושרות השכינה במקום. ההערה הי' למה אמר בהסתלקות לשון מתחלף מהנבואה לשכינה, כי בנבואה אמר העלות ענין הנבואה, ולא אמר העלות הנבואה, ובשכינה לא אמר ענין, ולא אמר העלות, אבל אמר וסור השכינה מן המקום, אמר בה סור, ולא אמר בה ענין. ההערה הי"א שיראה שההשאלה הזאת תכנס בהשאלות שעברו. כי ענין הנבואה יראה שיכנס בשאלה הג' מהיותו ית' מעיין בענין פחות והיא מגדר העיון, והשכינה היא מהנחה הראשונה, כיון שהיא תשרה במקום בדברים הגשמים. ההערה הי"ב באומר וכל ירידה ועליה שתמצאם מיוחסות לבורא הם מזה הענין והיא שהוא יזכור ירידה, שהיא מהורדת המכה וא"כ אינה מענין הנבואה והשכינה, ולכן כתב האפודי הם מזה הענין מלבד מה שיזכור, וזה אינו בדברי הרב. ההערה הי"ג באומר וכן כשתרד מכה באומה או באיקלים, וזה כי אם היה זה אופן חמישי מהשאלה איך אמר וכן שיורה שהיא מההשאלה הקודמת, והיה ראוי שיאמר ויאמר עוד או ויש ענין חמישי, וכדומה לזה. ההערה הי"ד כי אם היתה הירידה מיוחסת לביאת המכה, למה הביא הרב ענין פקידת המעשים. ולמה אמר ולזה כנה זה הענין בירידה ויורה שעל פקידת המעשים יאמר ירידה לא על ביאת המכה, ומה ענין מה אנוש כי תזכרנו. ההערה ט"ו ביתור הלשון אשר בזה, כי הוא אמר יכונה זה הענין ג"כ בירידה אחרי כן אמר ולזה כנה זה הענין בירידה והוא מותר אחר שכבר אמרו. ההערה הי"ו באומר והענין כלו בא העונש באנשי השפל ואיך אמר הרב שהענין כלו הוא ביאת העונש, כיון שגם כן יוכלל שמה פקידת המעשים כמו שזכר, וגם אם היה כדעת הנרבוני שאין שם פקידה איך אמר ביאת העונש, ולא אמר ביאת המכה, כי העונש הוא מפעל המשפט, ועלול מהפקידה האלהית. ההערה הי"ז באומרו ואמנם הענין הראשון ר"ל הנבואה והכבוד והנה זה אינו מהענין הראשון שזכר, שהיה העליה והירידה הגשמית, אבל הוא מהענין הרביעי שזכר בנבואה והכבוד. וא"כ איך קראו הענין הראשון בהיותו רביעי. ההערה הי"ח למה לא הביא הפסוקים האלה מהנבואה והכבוד למעלה אחר זכרו הענין הרביעי ההוא, כיון שהם מיוחסים אליו, וכמו שעשאו בכל השאלות יביא אחריהם הפסוקים המיוחסים אליהם, וכאן הביאו אחר הענין הה'. ההערה הי"ט למה אמר אבל אמרו ומשה עלה אל האלהים ויקשה למה אמר (אבל) כפוסל את הראשונים, ולא אמר ואמרו ומשה עלה אל האלהים. ההערה הכ' אם בענין הנבואה הביא הפסוקים מירידה וירדתי ודברתי עמך, ופסוקים מעליה, ויעל מעליו אלהים, ויעל אלהים מעל אברהם, למה לא הביא ככה בשכינה. והוא הביא פסוקים מירידה וירד ה' על הר סיני, ירד ה' לעיני כל העם, ולא הביא מעליה בשכינה פסוק כלל. והנה התורה מלאה ממנה, נעלה הענן (במדבר י' י"א) ובהעלות הענן (שמות מ' ל"ו). והכספי שאמר שלא הביאו הרב להיותו דבר מבואר, אין לו טעם, ולמה הביא עלית הנבואה שהוא גם כן מבואר:

ואומר בפי' הפרק והיתר ההערות, שהרב אחרי שזכר שתוף מקום בכלל, ושתוף כסא שהוא מקום מיוחד, ראה להביא המשיגים שישיגו למקום, והם הירידה והעליה, הישיבה, הקימה, והעמידה, ושאר השמות שיזכור, והביא ירד ועלה להיותם מתנגדים ומתהפכים במובנם, והאמת הוא שהרב רצה לעשות בהם ג' מובנים, הא' הוא הגשמי, והב' והוא מושאל לגדולה ולעצם, והג' והוא המושאל בירידת ועלית העיון, ולא הביא הרב מובנים אחרים כפי שמוש הלשון, האמנם לפי שכבר נמצאו שמושים אחרים בכתוב כי יאמר עלה על ההסתלקות, כמו יצועי עלה (בראשית מ"ט ד'), כעלות גדיש בעתו (איוב ה' כ"ו). ויאמר על הרפואה כמו רפאות תעלה (ירמיה ל' י"ג), לא עלתה ארוכת בת עמי (שם ח' כ"ב). והירידה יאמר על השלטון, והיה כאשר תריד (בראשית כ"ז מ') רדה בקרב אויבך (תהלים ק"י ב'), אמר הרב שהוא לא יזכור כי אם השתופים והמובנים שיצטרך אליהם וששאר השתופים והמובנים לא יזכור. כי אין זה המאמר בלשון, ר"ל כי אינו מאמר מחובר בשמושי הלשון כספור השרשים ודומיהם, ומזה הוליד הרב שיש שמושים אחרים בשמות האלה שלא יזכור, וגם הוליד הרב מזה שהמובנים שיזכור בכאן הם לצורך וכלם לרמוז ענינים מהדרוש, וזה שאמר אבל נזכור מן הענינים ההם מה שאנחנו צריכים לו בעניננו לא דבר אחר. הנה ביאר שלא יזכור הבלתי צריך, ושכל מה שיזכור יצטרך אליו מאד. והנה אבאר זה בכל אחד מהשתופים וההשאלות:

והנה אמר הרב כי הירידה והעליה שני שמות מונחים, ולא אמר עיקר הנחתם, כמו שאמר בכסא ומקום, לפי שכמו שזכרתי ימצאו בירד ועלה שתופים אחרים, שהם ג"כ מהמונחים בשמוש הלשון, ואין השמוש האחד יותר עקרי בהנחה מהאחר, ואח"כ הושאלו שני השמות האלה לגדולה ועוצם. הבט שהרב ההשאלה הזאת הביאה על ההגדלה והעוצם, והיא אשר תבא לאדם או תסתלק ממנו שלא ברצונו, ולכן אמר שכשתשפל מעלת האיש וזה אינו ברצונו יאמר ירד, וכשתגביה מעלתו ר"ל מפאת המערכת או ההשגחה כי אינו מבחירת האיש יאמר עלה, והפסוקים שהביא יורו על זה, אם הראשון שנא' על הגדולה אמר הרב אמר הש"י הגר אשר בקרבך יעלה (דברים כ"ח מ"ג) ר"ל שהש"י אמרו כי הוא אשר יעשה זה לענשי ישראל, ונאמר זה על הגדולה והעושר כמו שאמר הוא ילוך ואתה לא תלונו. והביא פסוק שני נאמר על העוצם והגבורה הוא ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ (שם כ"ח א') וזהו ג"כ מפעל האל ונאמר על עוצם ישראל וגבורתם מכל האומות אשר היו בעת ההיא. והפסוק השלישי הוא ויגדל ה' את שלמה למעלה (ד"ה א' כ"ט כ"ה) והוא גם כן מפעל האל ית' והוא הכולל הגדולה והעוצם והעושר כי על כל נתעלה שלמה. והנה ההנחה הראשונה מהירידה והעליה הגשמית, רמז הרב כי ומשה עלה אל האלהים הוא שעלה על ראש ההר אשר שם כבוד האלהים כמו שיזכור, וג"כ ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב' ב' י"א) כמו שאזכור בסוף הפרק. וההשאלה מהגדולה והעוצם רמז הרב בה על העליונית שיאמר באלוה ית' שנקרא עליון נורא (תהלים מ"ז ג') עליון על כל אלהים, שלא נאמר בו זה על הנבואה והכבוד כי אם על הגדולה והעוצם, ומזה התבאר שכל השתופים שיביא הרב הם נצרכים בכוונתו כמו שאמר וכבר ידעת רוב השתמשם מעלין בקדש ולא מורידין, ועל זה הדרך עוד יעשה בירידת העיון זה אצלי השמוש וההשאלה השלישית, כי אין אמרו, וכבר ידעת ראיה להשאלה, שכבר ידע המעיין שחכמינו ז"ל השתמשו בשמושים הרבה באמרם מעלין בקדש ולא מורידין, כי נשתמשו ממנו בדברים המעשים, שלא יעשו מרצועה של ראש רצועה של יד לפי שמעלין בקדש ולא מורידין, וגם השתמשו ממנו בענין העיון ואמרו שמעלין בקודש ולא מורידין, ומאחר שהם נשתמשו בזה המאמר בהרבה שמושים ומהם הוא העיון, ראה א"כ הרב לעשות השאלה והנחה שלישית, והוא אמר ועל זה הדרך עוד יעשה, ר"ל על זה הדרך ממעלין בקדש ולא מורידין, יעשה עוד שמוש אחר שלישי, והוא בעלית העיון והירידה ממנו, כפי מעלת הדרוש, כי אם יהיה פחות יאמר ירד ואם יהיה נכבד יאמר עלה, והשמוש הזה הוא מהעליה והירידה הרצונית, ולזה אמר היות האיש פונה במחשבתו שיוחס לרצון המעיין כפי מה שירצה לעיין ועם זה הותרו החמש הערות, הראשון אם למה הביא הרב בזה הפרק ההקדמה שזכר, והוא לא להעיר לבד עד שלא יביא השמושים שלא יצטרך אליהם, כי אם להודיע גם כן שהשמושים שיביא כלם צריכים לנו בצורך הדרוש, ושזה נופל בירד ועלה כמו שזכרתי. ושאומר וכבר ידעת רוב השתמשם הוא התחלת השאלה השלישית, ושאמר רוב השתמשם, כדי לעשות אחד מהשמושים העיון, ועל כן אמר ועל זה הדרך, להיותו חוזר למעלין בקדש. ושעל כן לא הביא הרב ראיה להשאלה השלישית, לפי שסמכה לאמרם מעלין בקדש:

וכאשר היינו המון האנושיים, זו אינו הכנה להשאלה רביעית כמו שחשבו המפרשים, אבל אחר שהביא הרב בירד ועלה שלשה מובנים והנחות, הביא אחרי כן איך יאמר השמות האלה באל ית', ואמר שמענין ההשאלה הג' יאמר תמיד באל ית', ר"ל שכיון שעליה וירידה יאמר על ההתעסקות השכלי, אם בדברים השפלים יאמר ירידה, ובעליונים יאמר עליה, והיה האלוה ית' עליון על כל הגוים, הנה יהיה הירידה הנאמרת בו, בהתעסקו להשים (צ"ל בדברים) השפלים ולעיין בהם, וזה אם בנבואה ואם בשכינה ואם בפקידת המעשים ועונש האנשים החטאים, כי כל זה הוא עיון האל בדברים השפלים, ולפי שההשאלה הקודמת העיונית יגזור בירידה ג' דברים, מעלת המעיין, ושפלות הדרוש, והיותו ברצון המעיין, כי בזה נבדלה ההשאלה השנית מהשלישית כמו שזכרתי, רצה הרב להשוות שלשתם באלוה ית', ולכן אמר וכאשר היינו המון האנשים ר"ל בין הנביאים ובין שאר האנשים כלם, הם בלי ספק במטה שבמדרגות, אם במקום אם במדרגת מציאותם ומהותם, והיה ית' העליון לא במקום כי אם במעלת המציאות, הנה א"כ בעיונו בדברים השפלים ובהתעסקו בהשלמתם יתחברו מעלתו יתברך ושפלות האנשים ההם, ואמר ורצה במה שרצה להעיר על ג' דברים, האחד מהיות ההשאלה העיונית רצוניית. ואינה בהשאלת הגדולה שהיא בלתי רצוניית, כמו שאמרתי, ומפני זה אמר הרב שזהו ברצון האלהי. השני, להעיר על מה שזכר בפי"ג ח"ג מאשר תכלית העולם בכללו ובחלקיו הוא רצונו הפשוט לא דבר אחר, ולכן אמר ורצה מה שרצה. השלישי, להעיר על מה שכתב בפל"ב ח"ב שהנבואה תצטרך לרצון האלהי ולכן התנה בכאן ששרות הנבואה יהיה ברצון האלהי בהכרח. ואומר במה שרצה, אין פי' שרצה בעבור שרצה אבל יאמר שרצה ית' בדברים שרצה, והם אשר יזכור, ר"ל הגעת החכמה או השפעת הנבואה או הורדת המכה, שכל זה הפרק התנה תמיד הרצון להיותו תנאי הכרחי באופן זאת ההשאלה, ועם זה הותרה ההערה הו':

הגיע חכמה ממנו כו'. כבר ראית מה שכתב הרב בפכ"א ח"א בסופו אמר ז"ל או שהיה שם עבר זה השגת חוש הראות אבל לדבר נברא בראיתו יגיע שלמות ההשגה השכלית הנה ביאר שהתכלית האחרון בשכינה שהוא האור הנברא, הוא כדי שבבריאתו יגיע שלמות החכמה וההשגה השכלית, ומפני זה אמר הרב בכאן הגיע חכמה ממנו, ולפי שהגעת החכמה יהיה עם הראות השכינה כי ממנה יגיע לעם חכמה וזכות שכלם, אמר אח"כ במקום חכמה הראות השכינה, כי לפי האמת השכינה היא לתכלית החכמה. ולפי שהראות השכינה היה כולל לעם הרואים אותו, מה שאין כן הנבואה, שתבא ליחידים, לכן אמר והשפעת הנבואה על קצתנו. והותרו עם זה ההערה הז' וההערה הח':

קרא שרות הנבואה כו'. ר"ל שקרא הכתוב שרות הנבואה על הנביא ירידה, להיות ירידה בחקו ית' היותו מעיין בדרכי בני אדם, ומתעסק בהשלימם ומדבר עמהם. והנה אמר בשכינה שכון ולא אמר בה שרות כמו שאמר בנבואה, לפי שבפכ"ה ח"א אמר הרב שענין השכינה הוא ההתמדה במקום אחד, כי באריכות עמידת הדבר במקום כולל או מיוחד, יאמר בו שהוא שכן במקום ההוא, וא"כ לשון השכינה וענינה יורה ההתמדה ואינה נאמרת על הגעת האור במקום ההוא לבד, וביאור זה שאתה תמצא בדברי הרב פעמים שכינה ופעמים כבוד ה' ופעמים אור נברא, ולפי דעתי שלשתם נאמרים על דבר אחד אם לא בבחינות מתחלפות, כי בבחינת הנותן ומה שיורה על כבודו ועל גדלו יקרא כבוד ה', ובבחינת הדבר בעצמותו יקרא אור נברא, ובבחינת המקום אשר ישכון עליו להשלים הרואים יקרא שכינה, וא"כ בהיות כוונת הרב לומר שכינה על המשלמת (צ"ל שלימות) העם בשכליהם וחכמתם, אמר בה שכון השכינה כי היה ענינה וטבעה ההתמדה, ולז"א בה שכון, והותרה עם זה ההערה התשיעית:

וקרא העלות ענין הנבואה כו'. הנה ענין הירידה מצאה הרב באל ית' שוה ודומה להשאלה שזכר בירידת האיש בעיונו לדבר פחות וכן יאמר באלוה ית', אבל העליה שהיא בעיון בדבר מעולה ונכבד, אי אפשר שיאמר על הבורא ית', כי אין עיון נכבד ומעולה אצלו, ולכן אמר שהעליה הוא הסתלקות אותה הירידה, כי בהיותו מעיין בדרכי בני אדם יאמר עליו ית' ירד, ובהסתלקו מזה יאמר שהוא עולה, ואמר ענין הנבואה ולא אמר ענין השכינה, לפי שהסתלקות הנבואה מן הנביא אינו כהסתלקות השכינה מהמקום, כי הסתלקות השכינה מהמקום לא ישאר באותו מקום רושם מזה, וישאר אותו מקום שלול ונעדר מאותו שלמות, ואין כן הנביא שבהסתלקו ממנו הדבקות האלהי, תשאר עמו הנבואה, שהשיג וידע אותה ויספרה לבני אדם, ולכן הבדיל הרב ביניהם ואמר העלות ענין הנבואה, ר"ל שלא תסתלק הנבואה כי עם הנביא תשאר, אבל תסתלק ענין הנבואה והוא הדבקות האלהי. ואמר בזה העלות לפי שמצינו בה לשון עליה, ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית י"ז כ"ב) כמו שיזכור. אבל בהסתלקות השכינה שלא מצינו לשון עליה כמו שאזכור, לא אמר הרב העלות אבל אמר סור השכינה מן המקום. והותרה בזה הערה יו"ד. וההערה הי"א הותרה עם מה שפרשתי שאין זה לרב השאלה רביעית, אבל היא דוגמת ההשאלה הקודמת ואיך יאמר באל ית', ועכ"ז אין ההשאלה הזאת אמור לקודמות, כי הירידה בעיון האדם הוא מתפעל ומקבל, והאל ית' בהשפעות נותן ופועל ומשפיע באדם, ואמנם השכינה עם היותה מתייחסת אל המקום, הנה לא יאמר בה ירידה ממין הירידה הגשמית שהיא אשר ירד הגוף ממקום גבוה אל מקום שפל, ואמנם השכינה לא תרד ממקום גבוה אבל היא נבראת ונראית באותו מקום, האמנם בבחינת היותה מושפעת הנבואה והשכינה מהאל ית', והיותו מעיין ומתעסק בהשלמת בני אדם נאמר בו יתברך שירד בהתעסקות הזה:

וכל ירידה ועליה וכו', כפי מה שפירשתי בכוונת הפרק, הנה מה שנאמר ירידה ועליה באל ית' הוא בהשאלה אחד דוגמת ירידת העיון ועלייתו, ולכן יאמר שכל ירידה ועליה שיוחסו לבורא ית' הם מזה הענין ר"ל מהיותו מעיין ומתעסק בעניני בני אדם, וכן כשתרד מכה באומה או באיקלים הנמשכת לפקידתו ית' מעשה בני אדם, שנאמר עליו ירידה הוא ג"כ מהענין הזה כי כל עיונו ית' בעניני בני אדם והתעסקו בהם באותות ובמופתים, ויהיה לפי זה אמרו וכן כשתרד מכה אינה חלוקה חמישית כמו שחשבו המפרשים, אבל הוא חלק ממה שקדם ונמשך אליו. והותרו בזה ההערה הי"ב והי"ג. ואפשר שנא' עוד שאמר הרב שהירידה והעליה המיוחסת לבורא ית' לבדם מבלי ראיה או זכר מכה, הם מהענין שזכר ר"ל מהנבואה או השכינה, כמו וירד יי על הר סיני (שמות י"ט כ') ירד ה' וגו' על הר סיני (שם י"ט י"א) שהם מיוחסות לאל, ואין שם דבר אחד מראיה או מכה, אבל נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית י"א ז') או ארדה נא ואראה (שם י"ח כ"א) וירד ה' לראות את העיר (שם י"א ה') שלשתם בסמיכות הראיה והעונש לירידה, ומאלה לא דבר הרב כי אם מהירידה הפשוטה. וכן כשתרד מכה וכו'. אמרו המפרשים שבכאן שני סודות הא' באומה או באיקלים, ושרומז לדור הפלגה ולסדום ועמורה, והשני כפי רצונו הקדום ולא ביארו עומק הסודות האלה ומה הנרצה מהם, וכפי רוע דרכם ומנהגם בשאר הדברים, אחשוב שיכוונו להכחיש ענין הפלגה וסדום ועמורה, כי הנרבוני יעיר עליו ג"כ בפי"א הנמשך לזה, וברצון הקדום יכוונו קדמות העולם, והם באמת דברים כוזבים בעצמותם ומרוחקים מאד מדעת הרב וכוונתו בשאר פרקי זה המאמר. ודבריו בכאן יורו באמת בחלוף זה, כי רצון קדום יאמר הרב באל ית' לא לחייב ממנו קדמות העולם חלילה, והוא המכחיש שאתו בח"ב והוא המורה דרך ישר בחדושו, והביא עליו ראיות חזקות והגדיל עצה הפליא תושיה, אבל לברחו מלייחס גשמות מה בחק האל ית', הרחיק ממנו השנוי, וכל שאר תארי ההגשמה, ולזה יאמר שהמכות הבאות ממנו ית' אינם באות ממנו בהפעלות גשמיי, ואינם שנוי בחקו, שנאמר היום ברא הקב"ה את האדם והיום המיתו והפסיד עניניו, ושזה אצלו שנוי גדול, לכן אמר הרב שאין זה שנוי כלל, כי רצונו הקדום וטבעו ומהותו תמיד יחייב ההטבה והיושר והמשפט, ובהיותו רוצה בזה תמיד ברא העולם כאשר ראה ורצה לבראו, ותמיד ישפיע הטוב בהיות המקבלים מוכנים אליו, ותמיד יעשה משפט, אם בהטיבו לראויים אליו ואם בהכותו ובהענישו הרשעים עוברי רצונו, כי כל זה מפעולות היושר והמשפט, והנה הרב בכאן יאמת ענין הפלגה והפיכת סדום ועמורה ומקיים היותם מכות ועונשים נמשכים מהאל על דרך הרצון לרשעת המקבלים, וזהו אמרו וכן כשתרד מכה באומה או באיקלים כפי רצונו הקדום, ר"ל לא בטבע כהשקעת מדינות רבות וטביעת אומות שיקרו בעולם, אבל בהיותו ברצון אלהי והוא הרצון הקדום והתמידי בו לעשות צדקה ומשפט כדברי המשורר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה' ה'). ואפשר שאמר כפי הרצון הקדום, על מה שאמר למעלה כפי הרצון האלהי אשר קדם זכרונו למעלה בזה הפרק. והנה ביאר איך ידענו אם היא מכה כפי הרצון האלהי על צד העונש, או היא על דרך הטבע, ואמר אשר יקדימו ספרי הנבואה, קודם ספור המכה יקדימו לספור שהש"י פקד מעשיהם, ואח"כ הוריד עליהם העונש, ר"ל שהכתובים יספרו שהש"י פקד מעשיהם מעשה אותם האומות, ואחרי פקודת מעשיהם הוריד הוא ית' עליהם העונש. הנה יכנה הענין הזה ר"ל פקידת המעשים וירידת המכה בשם ירידה, ולפי זה בענין המכה ימצא שתוף ירידה ולא שתוף עליה, כי אינו נאות לאותו ענין. ולפי שישאר לספק מאיזה בחינה הושאל שם הירידה בזה, האם מפאת פקידת המעשים, או מפאת הורדת המכה, לכן אמר הרב עוד להיות האדם שפל ונבזה שיפקדו מעשיו ויענש עליהם לולא הרצון ר"ל שלהיות ירידה בחק האל לפקוד עניני בני אדם ולהנהיגם במשפט השגחיי, לכן יקרא אצלו ובחקו ית' ירידה, הפקידה ההיא, והביא ראיה מספרי הנבואה, שפקידת בני אדם היא בערך האל ית' ירידה, באומר מה אנוש כי תזכרנו וגו', וראה הפסוק הקודם והוא כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (שם ח' ד') ר"ל כי אראה מעלת הסובב ועליונותו והיותו הבל וריק בערך האלוה ית', כי אז תהיה התמיה מה אנוש כי תזכרנו, ויהיה מאמר הרב. ולזה כנה זה הענין בירידה, משפט היוצא מכל הדברים, ורצה בו שלזה מפאת הפקידה האלהית באנשי השפל, יאמר בו לשון ירידה לא בערך ירידת המכה. והנה טבע הלשון יורה עליו, כי בהיות הירידה מתייחסת למכה לא היה ראוי שתיוחס לאל ית' שיאמר אליו יורד כי אם למכה, אבל בהיותה מתייחסת לפקידה היה ראוי שיאמר עליו ית' כי הוא היורד, כיון שהוא פוקד מעשיהם ומשגיח בהם, וכי זה יאמר הירידה בעצם על ההשגחה בפרטי האדם וכחותיו. וא"ת א"כ למה הביא הרב ענין המכה והיה לו לאמר לבד שיאמר ירידה על ידיעת הפרטים וההשגחה בהם, אני אשיבך שהשאלה היא לקוחה מהפסוקים, ולפי שלא מצא לשון ירידה בידיעה ובהשגחה לבד, כי אם בפקידת המעשים המביא לעונש, לכן התנה המכה בזה. ועם מה שפירשתי בצורך הלשון הותרה ההערה הי"ד והט"ו. והענין כלו בוא כו'. אחשוב בפירוש זה המאמר שני דברים, הראשון שהרב רצה להתיר ספק יסופק נגדו איך יעשה ענין המכה דבר כללי לאומה או לאיקלים, וענין הנבואה, מיוחד לנביא, לכן אמר הרב שאין תנאי עצמי בהשאלה הזאת היות המכה לעם רב ואומה גדולה או לאנשים מעטים, כי הענין כלו בוא העונש לאנשי השפל ר"ל בוא העונש שהוא המשפט האלהי בהיותו עליון על כל הגוים לאנשי השפל, ר"ל בהיותם כל כך במדרגה פחותה, ומזה הצד ישתוו בענין ההוא, הנבואה והשכינה והמכה, כי כלם הם עיון האל בדברים השפלים, והתעסקות בדברי בני אדם. והצד השני מהפי' בזה אצלי הוא, שהרב מצא בפסוקים האלה שהביא חלוף כי מהם שנזכרה המכה והעונש עם הפקידה, כמו נרדה נא ונבלה שם שפתם, ומהם שלא נזכרה בהם מכה ולא עונש, כמו ארדה נא ואראה, וירד ה' לראות את העיר, ולכן אמר הרב שעם היות שיש בקצת הפסוקים ההם שהביא ירידה בלי זכרון מכה, והענין כלו תמצא ביאת העונש על כל פנים, וז"ש והענין כלו ר"ל הספור, בוא העונש כי זהו כללו. והותרה בזה ההערה הי"ו. ואמנם הענין הראשון קרא הרב זה ענין ראשון לא להיותו הראשון שבשתוף, אבל לפי שההשאלה הנזכר בזה שיאמר ירידה על כל עיון האל בדברים השפלים, והיה זה כב' חלקים, חלק ההטבה בנבואה ליחידים ובשכינה למקום, וחלק העונש לאומה, לכן אחר שהרב הביא פסוקים לענין העונש, ראה להביאם לענין ההטבה בנבואה והשכינה, ולכן אמר ואמנם הענין הראשון ר"ל ראשון לזה והוא החלק הראשון מההשאלה הכוללת שזכר. והותרה בזה ההערה הי"ז. והנה הביא וירדתי ודברתי עמך שם שהיא הירידה אשר בנבואה, והביא אחריה הירידה אשר בשכינה. ירד ה' על הר סיני, ולהכריח שזה הפסוק נאמר על השכינה ולא על הנבואה, הביא אחריו ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, כי מאחר שאמר לעיני כל העם יורה היותו דבר גשמיי והוא אשר ספרה התורה וירד ה' על הר סיני, והביא ג"כ העליה אשר יאמר בהסתלק הנבואה ויעל מעליו אלהים (בראשית ל"ה י"ג): ולפי שלא נחשוב שיהיה ומשה עלה אל האלהים (שמות י"ט ג') העליה הנאמרת על סור השכינה, לכן אמר הרב שאינו כן כי לא נסתלקה אז הנבואה ממשה, אבל הגיעה אליו באופן יותר שלם, ושפירושו מהענין השלישי מהשתופים והוא עליית העיון בדרוש מעולה מצורף ג"כ אל היותו עולה אל ראש ההר אשר שם האור הנברא שהוא כבוד ה' ותהיה א"כ עליה הזאת מההנחה הראשונה. ומפני זה אמר הרב אבל אומר ומשה עלה כדי להשמר מהספק. והותרה ההערה הי"ט: והנה למה לא הביא הרב פסוקים בעלות השכינה וסורה מהמקום. הסבה אצלי לפי שעם היות שמצא בירידת השכינה לשון ירידה הנה לא מצא בכתוב לשון עליה ולכן לא הביאה, ומזה תבין שהענן אינו הנקרא כבוד ה', עם היותו תמיד נמצא במקומות ההם. והאמת הוא כפי שרשי הרב שכבוד ה' הוא האור הנברא לא הענן, תראה זה בפרק ששים וארבע מחלק א', שם אמר שיאמר כבוד ה' על האור הנברא אשר ישכינהו האל במקום להגדלה על דרך המופת וכו', ותמיד יאמר אור נברא לא ענן שאינו אור, והפסוקים יורו על זה בביאור כאמור בפרשת משפטים (כ"ד ט"ז י"ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים וגו' ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל, הנך רואה ששכן אור ה' על הר סיני ושכסה הענן את אותו הכבוד ששת ימים, ולפי שענין הענן ידענו אבל כבוד ה' לא ידענו איכותו וענינו אמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת, לא אמר שהוא אש בעצם, אבל שהיה מראהו ודמותו כאש בראש ההר, והדמות ההוא היה לעיני בני ישראל, כי בעיניהם היה דומה לאש, עם שלא היה כן באמת. הנה התבאר שכבוד ה' לא נאמר בפסוק ובדברי הרב כי אם על האור הדומה לאש לא על הענן, ולכן לא הביא הרב פסוקי העלות הענן, והותרו ההערות הי"ח והכ':